ביהמ"ש התחשב אומנם בגילה המבוגר של האישה, שהיתה עקרת בית ללא כושר השתכרות, אך קבע כי היא מעכבת את הגירושין באופן מלאכותי על מנת להשיג יתרונות רכושיים ולהנציח קשר נישואין הקיים על הנייר בלבד
בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב קיבל חלקית תביעת מזונות של אישה כנגד בעלה לאור פרידתם, אך קבע כי מאחר שהיא מנסה לסכל את הגירושים, היא זכאית למזונות אישה הקצובים בזמן.
בנישואיהם של בני הזוג התגלע משבר, שבעקבותיו הבעל עזב את הדירה שבה התגוררו השניים ועבר להתגורר בדירת אביו. בעקבות כך, הגישה האישה תביעת מזונות שבה דרשה לחייב את בעלה במזונותיה ובמזונות בנם, שהיה קטין במועד הגשת התביעה ובמועד מתן פסק הדין היה חייל, בנוסף לתביעה רכושית. במקביל, הגיש הבעל תביעת גירושים לבית הדין הרבני וכן תביעה לפירוק השיתוף ברכוש בבית המשפט לענייני משפחה. בתגובה פנתה האישה לבית הדין הרבני בתביעה לשלום בית.
לטענת התובעת, היא מעוניינת בשלום בית עם בעלה, וברור לה כי "כאשר יעבור הזעם" הוא יחזור לחיות עמה. עוד טענה האישה כי במשך שנות הנישואים היא היתה עקרת בית, ועבדה מחוץ לבית רק לתקופות קצרות ולא משמעותיות. אין לה כל כושר השתכרות, ולטענתה, הצדדים חיו ברמת חיים גבוהה ועל כן הבעל צריך לשלם לה את מזונותיה על הצד הגבוה, בהתאם להוצאות המפורטות בכתב התביעה.
הבעל טען בתגובה כי הוא אינו מעוניין בשלום בית, ולטענתו גם האישה אינה רוצה בכך ואף טענה באוזני חבריהם ובני משפחותיהם כי הוא הומוסקסואל. עוד נטען כי האישה מסכלת את ביצוע סידור הגט ואת פירוק השיתוף תוך שהיא מנסה להשיג ויתורים כספיים מצדו, וכן כי הסכומים הנתבעים על ידה הם מוגזמים ומופרכים. הבעל התנגד גם לתשלום מזונות הבן, אשר במועד הגשת התביעה ואף במועד מתן פסק הדין הוא לא התגורר עם האישה ומקום מגוריו נחלק בין בתי ההורים והבסיס הצבאי שבו הוא משרת.
השופט יהורם שקד קבע כי במקרה זה לא הוכח קיומה של אף אחת מהעילות ה"קלאסיות" שבגינן ניתן לקבוע כי האישה הפסידה את מזונותיה, לאור העובדה שהבעל הוא זה שעזב את הבית. עם זאת, מצא השופט כי השבר בנישואי בני הזוג הוא הדדי, ובניגוד לטענות האישה, גם היא אינה מעוניינת בקיום חיי משפחה עם בעלה.
השופט שקד קבע עוד כי יש להביא בחשבון במסגרת התביעה למזונות את העובדה שהאישה מסרבת באופן מלאכותי להתגרש, בכדי לזכות ביתרונות רכושיים-ממוניים בהליכים המשפטיים, מעבר לחלק שהיתה זוכה לו על פי דין, ואת העובדה כי היא זו שמעכבת באופן מכוון את ביצוע פירוק השיתוף ואת איזון המשאבים בין הצדדים.
השופט שם דגש גם על גילה המבוגר של האישה, העובדה שהיא כמעט לא עבדה מחוץ למשק הבית, רמת החיים הגבוהה שניהלה המשפחה ומשכורתו של הבעל מעבודתו. על סמך שיקולים אלה קבע השופט שקד כי ראוי לפסוק לאישה מזונות, אך למשך תקופה קצובה בלבד, שכן חיוב במזונות ללא קביעת מועד סיום יכביד יתר על המידה על הבעל, ימנע כל אפשרות לסיום הסכסוך וינציח מצב לא תקין של קשר נישואין הקיים על הנייר בלבד.
בנוסף נדחתה תביעת האישה למזונות הבן, לאחר שנקבע כי שהותו של הבן בביתה מועטה בלבד.
