חדשות

לטענת בעלי המסעדה, האזהרה על הסרת הכשרות פגעה בשמם הטוב ובפרנסתם. ביהמ"ש: הודעות הכשרות חוסות תחת הגנת אמת בפרסום, אך השיהוי של שנתיים וחצי בפרסום העדכני מהווה רשלנות כלפי התובעים

בית משפט השלום בנצרת חייב את המדינה לשלם פיצוי של 7,500 שקל לבעלי עסק משפחתי של מסעדה וקייטרינג, אשר הרבנות השתהתה במשך שנתיים וחצי בפרסום העובדה כי תעודת הכשרות שנשללה ממנו הוחזרה.

תעודת הכשרות של בית העסק "טעם של עוד – מירי" בנצרת עילית הוסרה בעקבות סכסוך מר בין בעלי המקום לבין המועצה הדתית המקומית, הנוגע לעבודתו של משגיח הכשרות מטעם המועצה במקום. 

על רקע זה, שלחה המועצה לבעלי המסעדה מכתב שבו הודיעה להם על ההחלטה, ועותק ממנו הומצא גם לרבנות הראשית לישראל. כמו כן, הוציאה המועצה עלון שחולק בבתי הכנסת בנצרת עילית, בו הודיעה על ההחלטה לציבור הרחב.

לבקשת המועצה, פרסמה הרבנות הראשית עדכון כשרות, שבו צוין כי תעודת הכשרות מהעסק הוסרה. בהמשך, שבה המועצה והוציאה עלון פרסומי נוסף לציבור, תחת הכותרת "אזהרת כשרות", בו הודיעה בשנית על הסרת שירותי הכשרות מבית האוכל, "למרות הפרסום המטעה על גבי בית העסק והרכבים כי המקום כשר". גם הרבנות הראשית הוציאה עדכון כשרות נוסף, בו צוין כי בית העסק מפרסם עצמו ככשר בהשגחת הרבנות למרות שאין לו כשרות בפועל.

כעבור כמה חודשים נפתר הסכסוך והוחזרה תעודת הכשרות לעסק, אולם הרבנות הראשית פרסמה את דבר החזרת התעודה רק כשנתיים וחצי לאחר מכן. על רקע זה הגישו בעלי המסעדה את התביעה לבית המשפט בעילה של לשון הרע ורשלנות.

לטענת התובעים, הם אנשים דתיים ולכן בתקופה שבה המסעדה לא היתה תחת השגחת המועצה הדתית הם לא הציגו אותה ככשרה ואף הסירו את תעודת ההכשר מהמקום. לפיכך, העדכון הנוסף של הרבנות הראשית מהווה לשון הרע כלפיהם, באופן המשפיל אותם ופוגע קשות בשמם הטוב ובפרנסתם. עוד טענו התובעים כי המדינה התרשלה כלפיהם בכך שלא פרסמה את עובדת החזרת ההכשר לבית העסק במועד.

בית המשפט קיבל בחלקה את התביעה וקבע כי הרבנות אכן התרשלה כלפי התובעים. הרבנות חבה בחובת זהירות כלפי התובעים ועליה לפעול כדין, בסבירות ובמידתיות, ולנקוט אמצעי זהירות מוגברים על מנת למנוע פרסומים מוטעים בנוגע לכשרות בתי מאכל. במקרה זה, נקבע כי השיהוי הניכר בפרסום העדכני מהווה סטייה מסטנדרט ההתנהגות הסביר המצופה ממנה, אשר כתוצאה ממנה נגרם הנזק לתובעים.

השופט שכיב סרחאן פסק לבעלי המסעדה פיצוי בסכום של 7,500 שקל בגין הנזק הלא ממוני, אך דחה את תביעתם לפיצוי בגין הנזקים הכספיים שנגרמו להם, לאחר שאלו לא הצליחו להוכיח אותם. השופט קבע כי על עדי התביעה היו בעלי אינטרס בתוצאות המשפט ולכן עדויותיהם אינן מהימנות, והדגיש כי התובעים נמנעו באופן מודע מלהציג בפני בית המשפט את פנקסי החשבונות הקבילים של העסק בתקופה הרלוונטית, ומחדל זה עומד לחובתם.

בנוסף, קבע השופט סרחאן כי עדכוני הכשרות שפרסמה הרבנות אינם מהווים לשון הרע, מאחר שמדובר בפרסומים תקופתיים שתוכנם אמת כפי שהיא היתה ידועה בעת הפרסום, והם נעשו בתום לב ומתוך חובה חוקית שעניינה הגנה על ציבור שומרי הכשרות. לכן, הדברים חוסים תחת ההגנות שבחוק.

בשולי הדברים העיר השופט כי נסיבות המקרה מחייבות הפקת לקחים וקביעת נהלים והנחיות מתאימות ברבנות לעניין פרסום עדכוני כשרות.

(ת"א 18877-12-08)