ביהמ"ש קבע כי המידע על כך שערכי העטרן והניקוטין המצוינים על גבי האריזה אינם משקפים את הכמות הנספגת בפועל היה ידוע אמנם לחברות הטבק והן לא פעלו לפרסמו, אך גם היה חשוף לציבור הרחב
בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה בקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד יצרניות ומשווקות סיגריות בטענה כי הטעו את ציבור הצרכנים להאמין כי סיגריות לייט פוגעות פחות בבריאות המעשן מסיגריות רגילות.
התביעה הוגשה נגד החברות Philip Morris USA ו-Philip Morris Products, המייצרות ומשווקות סיגריות מרלבורו, פרלמנט, L&M ופיליפ מוריס, בהן כאלה המוגדרות "לייט" או "סופר לייט", ונגד חברת מנשה ח. אלישר, המשווקת סיגריות רגילות וסיגריות לייט בישראל.
לטענת התובעים, החברות פעלו בניגוד לחוק הגנת הצרכן והטעו את ציבור המעשנים בפרסומיהן לחשוב כי בעת עישון סיגריות לייט צורך המעשן כמות מופחתת של עטרן וניקוטין ביחס לסיגריות רגילות, ולפיכך הן "בטוחות" יותר ומזיקות פחות. זאת, בעוד שהן ידעו כי כמות העטרן והניקוטין ששואף המעשן נגזרות מאופן העישון, מספר השאיפות, עומקן וכו'.
התובעים דרשו השבה מלאה של הסכומים ששילמו תמורת סיגריות לייט, ולחילופין ביקשו לקבוע שווי מופחת לסיגריות אלה ולהשיב לחברי הקבוצה את העלות עודפת ששילמו, בנוסף לפיצוי בגין עוגמת הנפש והפגיעה באוטונומיה.
השופט מגן אלטוביה קיבל את טענת התובעים כי בשנים הרלוונטיות לתביעה (1997-2004) היה בידי החברות מידע על כך שכמות העטרן והניקוטין המצוינת על גבי אריזות סיגריות לייט אינה משקפת את הכמות הנשאפת ונספגת בפועל, והן לא פעלו לפרסם מידע זה לציבור המעשנים. עם זאת, קבע השופט, מידע זה היה חשוף גם לציבור הרחב כבר משנות ה-70 של המאה הקודמת. עוד נקבע כי אין להתעלם מכך שלאורך כל התקופה הרלוונטית הופיעה על גבי אריזות הסיגריות, בהן סיגריות לייט, אזהרה שנועדה להזהיר את ציבור המעשנים מהסכנות הבריאותיות הכרוכות בעישון.
השופט אלטוביה ציין כי המעשן הסביר יודע מניסיונו האישי שכמות העטרן או הניקוטין הנשאף ונספג בגופו תלויה באופן העישון ובתדירותו. "בית המשפט אינו יכול לשים עצמו פטרון רם ונישא הקובע כי ציבור שלם, אף שהוא חשוף למידע רב באשר לנזקי העישון, מודע להרגלי העישון שלו ובוחר על אף הסכנות להמשיך ולעשן, הוא כסיל גמור המתעלם מכל המידע שמסביבו אך משום שעל הקופסה מתנוסס המינוח 'לייט'", קבע השופט.
מחקירתם של התובעים עצמם עלה כי הם כלל לא היו מודעים לערכי העטרן והניקוטין בסיגריות שעישנו, וכי הם עברו לעשן סיגריות לייט כמה שנים לפני שחברות הטבק החלו לציין ערכים אלו על אריזות הסיגריות ששווקו בישראל, כך שממילא לא הוצג בפניהם מצג כלשהו ביחס לערכי העטרן והניקוטין בסיגריות לייט. עוד עלה כי הם המשיכו לעשן סיגריות לייט גם אחרי "הגילוי" כי הן אינן פחות מזיקות לבריאות מסיגריות רגילות. לאור זאת, קבע השופט כי אין לקבל את טענותיהם בעניין הקשר הסיבתי וההטעיה.
השופט אלטוביה התייחס גם לסעד הכספי שהתבקש בתביעה וקבע כי זיכוי התובעים וחברי הקבוצה על הסיגריות לייט שרכשו, מבלי לחייבם להשיב את הסיגריות, דבר שהוא כמובן בלתי אפשרי, אינו תואם את העיקרון של השבת המצב לקדמותו ומעשיר את התובעים שלא כדין על חשבון המשיבות. בנוגע לסעד ההצהרתי ציין השופט כי זה הוסדר כבר על ידי המחוקק בצו הגנת הצרכן שפורסם לאחר הגשת התביעה, האוסר לעשות שימוש במונחים Mild, Light, Ultra light, Low tar בפרסומות על גבי אריזות סיגריות.
התובעים חויבו בתשלום הוצאות משפט בסכום של 20 אלף שקל ושכר טרחת עורך דין של 100 אלף שקל לכל אחת משלוש החברות.
(ת"א 1105-04)
