חוק תרומת ביציות שהיישום שלו הוחל רק לאחרונה מנסה לתת מענה לשאלות המוסריות, האתיות והחוקיות העולות מהריון שהושג באמצעות תרומת ביצית
חוק תרומת הביציות הוא חוק חדש, המשלים את החוקים הקיימים זה מכבר לעניין תרומת זרע, הפריה חוץ גופית ופונדקאות, אשר כולם נועדו לסייע לבצע פרוצדורות רפואיות חדשניות שיש בהן לסייע לזוגות חשוכי ילדים להביא לעולם ילדים משלהם, גם אם לא בדרך הטבעית של הריון ולידה.
חוק זה נולד מהצורך לסייע לנשים הזקוקות לתרומת ביציות בשל בעיות רפואיות שונות המונעות מהן כניסה להריון בדרך טבעית ורגילה. אך עצם השימוש בתרומת ביציות עלול ליצור לא מעט בעיות שיכולות ליצור השלכות שונות על כל המעורבים בהליך.
מבחינה רפואית, כדי שאשה תוכל לתרום ביציות, עליה לעבור הליך של הכנה שיגרום לגופה לייצר בפעם אחת כמות גדולה של ביציות, שכן בכל חודש משוחררת ביצית אחת בלבד. תהליך ההכנה כרוך בטיפול הורמונלי שיכול להשפיע באופן ישיר ועקיף על האישה ובריאותה. בנוסף, עצם תהליך השאיבה אינו תהליך פשוט, וגם בו יש סיכונים מסוימים שעל התורמת לדעת, להכיר ולהסכים להם.
הריון מתרומת ביציות מעלה בנוסף גם שאלות מוסריות, דתיות ואתיות לא פשוטות – מי היא אמו של הילד שייוולד כתוצאה מהליכים כאלה? האם ניתן לאפשר תרומת ביציות מקרובי משפחה של הנתרמת? האם יש להקפיד על ההשתייכות הדתית של התורמת והנתרמת?
בניסוחו של חוק תרומת הביציות נעשה מאמץ לתת פתרון למירב השאלות העולות כתוצאה מביצוע הליכים כאלה. החידוש המהותי של החוק הוא מתן האפשרות החוקית לאשה שאינה עוברת הליכי הפריה בעצמה ואינה מצויה בהליכים של שאיבת ביציות לצרכיה שלה, להיכנס להליך רפואי שבסופו ישאבו מגופה ביציות שישמשו נשים אחרות לצרכי פריון.
שאלה נוספת נוגעת לאפשרות לקבל תשלום עבור תרומת ביציות. לכאורה, מגיע לתורמת תשלום על השתתפותה בתהליך לא פשוט שכזה, ומאידך, מתן תמורה בעד התרומה יכול לעודד סחר בביציות או תשלום בעד תיווך בין תורמת לנתרמת.
אחד העקרונות הבסיסים של חוק תרומת הביציות הוא שאין לקבל תמורה כספית בגין ביציות, וזאת כדי למנוע סחר בהן. החריג היחיד לכלל הזה הוא פיצוי כספי המשולם לתורמת על ידי המדינה בגין פעולת שאיבת הביציות בלבד.
על פי החוק קיימים כמה תנאים לשימוש בתרומת ביציות. האישה הנתרמת יכולה להיות בטווח הגילאים שבין 18 ל-54, והיא סובלת מבעיה רפואית שמצדיקה שימוש בביציות שאינן שלה. השימוש בביציות שנתרמו מוגבל להיריון של האישה הנתרמת עצמה או להליך של פונדקאות.
תורמת הביציות צריכה אף היא להגיש בקשה לאשר את התרומה ממנה. הבקשה נדונה בפני ועדה מקצועית שבוחנת היבטים שונים הקשורים לתרומה. גם לגבי התורמת ישנן כמה מגבלות: עליה להיות בטווח הגילאים של 21-35 ולאשר בכתב את הסכמתה לתרום ביציות. על הוועדה המקצועית להשתכנע שהתורמת עושה זאת מתוך דעה צלולה ורצון חופשי, וכי היא לא קיבלה תמורה בעד התרומה.
כדי למנוע בעיות הכרוכות בזהות של הילוד הנולד במסגרת הליכים של תרומת ביציות, קובע החוק כי למעט מקרים חריגים ביותר, התורמת והנתרמת צריכות להיות מאותה דת. כאשר יש לנתרמת בן זוג ממנו ניתן הזרע להפריה, יש לקבל גם את הסכמתו להליך. כאשר הזרע מגיע מבנק הזרע, מדובר בתורם אנונימי והאישור שלו לא נדרש.
בנוסף קיים מאגר מידע המאפשר ריכוז של המידע לגבי התורמת והנתרמת, כדי למנוע מצב של קרבת משפחה בין צאצאים שונים מאותה תרומת ביציות או בין התורמת לצאצאים הנולדים במסגרת הליכים אלה.
מדובר בחוק חדש יחסית שהיישום שלו החל ממש לאחרונה. בפועל, לא כל המרכזים הרפואיים הרשאים לעסוק בתרומת ביציות החלו לפעול על פיו, ותרומות הביציות עדיין בראשיתן. יש לבחון את היישום של החוק הזה בפועל ולראות כיצד הוא ישפיע על סוגיות שונות בעתיד וכדי לבחון את הצלחתו.
האמור לעיל הינו בבחינת מידע כללי ואינו בא במקום התייעצות ספציפית עם מומחה מקצועי, ביחס לכל מקרה ומקרה.
* עו"ד אברהם אלטלף הוא מומחה בתחום המעמד האישי ושותף במשרד עורכי הדין אלטלף.
