הסדר הפשרה בתביעה
הייצוגית, שטענה לקיפוח בעלי מניות המיעוט בהנפקת כור, מעניק לבא כוח התובע 3.2
מיליון שקל, אך לא מציע דבר לחברי הקבוצה המיוצגת. ויינשטיין: המימון מגיע מהציבור
ולא מבעלי השליטה
היועץ המשפטי לממשלה יהודה ויינשטיין מתנגד
להסדר הפשרה בבקשה לתובענה ייצוגית נגד חברת השקעות דיסקונט, הדירקטורים ובעלי
השליטה בה, מהטעם שהוא אינו כולל פיצוי כלשהו לחברי הקבוצה המיוצגת.
במוקד התביעה עומדת ההנפקה שביצעה חברת כור
בחודשים נובמבר-דצמבר 2008. לטענת התובע, ההנפקה בוצעה במחיר נמוך משמעותית ממחיר
השוק והיא מהווה קיפוח המיעוט. במסגרת התביעה נטען שכל הליך הנפקת הזכויות תוזמן
כך שהציבור לא ישתתף בו, מתוך מטרה שבעלי השליטה בכור יגדילו את שליטתם בה.
על פי ההסדר שהוגש לאישור בית המשפט, חברת
השקעות דיסקונט תעביר תרומה של 18 מיליון שקל לטובת הציבור בכללותו. התרומה תעבור
לעמותה שתוקם, שמטרותיה הן "סיוע לאוכלוסיות חלשות באזורי הנגב, הגליל ואזור
עוטף עזה, לרבות בדרך של חלוקת מלגות ללימודי משפטים, חשבונאות, כלכלה ותחומים
נוספים שיש בהם לתרום לקידום הממשל התאגידי בישראל", וכן "סיוע וטיפוח אוכלוסיות
בעלות צרכים מיוחדים בישראל". הקבוצה שהוגדרה בבקשה לתביעה הייצוגית לא תזכה
לפיצוי כלשהו. במסגרת ההסדר, יהיה המבקש זכאי לגמול של 750 אלף שקל ועורך דינו
יקבל שכר טרחה בסך של 3.24 מיליון שקל.
היועץ המשפטי לממשלה כתב בעמדתו שהוגשה לבקשת
בית המשפט כי "לא ניתן לאשר את הסדר הפשרה במתכונתו הנוכחית שכן הוא אינו
ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה. הפשרה לא מפצה את חברי הקבוצה
באופן כלשהו (אלא מקנה תרומה לציבור בכללותו), אך יוצרת מעשה בית דין שנוטל מחברי
הקבוצה את זכות התביעה".
היועמ"ש הדגיש שהסדר הפשרה ממומן באופן
בלעדי רק על ידי חברת השקעות דיסקונט, ובעקיפין על ידי בעלי המניות מהציבור בחברה,
ולא על ידי חברי הדירקטוריון ובעלי השליטה בחברה. זאת, כאשר למעשה, "לב-ליבן
של הטענות המהותיות של המבקש בבקשת האישור אינן נגד דסק"ש, אלא נגד הפרסונות
שקיבלו את ההחלטות הבעייתיות (לעמדת המבקש). דסק"ש עצמה היא אישיות משפטית
מופשטת ללא כוונות, רצונות או תוכניות משל עצמה. ברור לחלוטין כי הטענות המהותיות
מופנות נגד הדירקטורים ובעלי השליטה (בדסק"ש ובכור – ויש חפיפה רבה בזהותם) שלטענת
המבקש רקחו אותה תוכנית שלטענתו אינה כדין. דסק"ש הייתה רק הפלטפורמה
שבאמצעותה הוציאו לטענת המבקש את תוכניתם אל הפועל", הסביר היועמ"ש.
היועמ"ש ציין כי "במקרה הנוכחי, מוצעים
במסגרת הפשרה למבקש ולעורך דינו סכומים משמעותיים, בעוד שהקבוצה אינה מקבלת דבר, ולכן
ייתכן כי קבלת ההחלטות של המבקש ועורך דינו לא מקסמה את טובת הקבוצה".
