ביה"ד לעבודה קבע כי כדי לאזן בין טובת העובד – אדם חילוני שנאלץ להסכים להתדיינות עקב היותו בעמדת נחיתות – לבין הסתמכות החברה על תניית הבוררות, ימונה כבורר שופט בדימוס שידון בסכסוך על פי דין תורה
עובד שהתקבל לעבודה בחברה שבעליה חרדיים חתם על שטר התחייבות שכלל תניית בוררות המסמיכה בית-דין צדק של העדה החרדית לדון בסכסוך שיתגלע בין הצדדים. לאחר שגילה בהליך הבוררות כי אב בית הדין הוא רב שיש לו עמו סכסוך כספי, הגיש העובד בקשה להעבירו מתפקידו. בית הדין לעבודה קיבל את הבקשה, וקבע כי על מנת לאזן בין טובת העובד – אדם חילוני שנאלץ להסכים להתדיינות עקב היותו בעמדת נחיתות – לבין הסתמכות החברה על תניית הבוררות, ימונה כבורר שופט בדימוס שידון בסכסוך על פי דין תורה.
העובד, אביגדור הובר, עבד במשך כשנה וחצי כסמנכ"ל כספים בחברת רם פל סלולר סטוקמרקט, חברה פרטית העוסקת במסחר בטלפונים סלולריים. עם תחילת עבודתו חתם הובר על הסכם העסקה וכן על שטר התחייבות שבו נקבעה תניית בוררות שעניינה הסכמה להסמכת בית דין צדק (בד"צ) של הרב קרליץ מהעדה החרדית כבורר במקרה של סכסוך בין הצדדים.
כשהגיעו הצדדים אכן להליך בוררות, הוסכם לקיים את ההליך בפני בד"צ אחר של הרב וואזנר, לאחר שבד"צ קרליץ נפסל על ידי בית הדין הארצי לעבודה מלשמש בורר בין החברה לעובדיה בשל מערכת היחסים הכלכלית שיש לו עם בעלי החברה. אך במהלך דיון הבוררות הראשון גילה הובר כי קיים סכסוך כספי בינו לבין אב בית הדין, המונע מהרב לשמש כבורר. הובר הגיש בקשה להעביר את הבורר מתפקידו בטענה שלא התקיים גילוי נאות, והדבר התגלה לו במקרה.
בסיכומיו הוסיף הובר כי יש לבטל את הליך הבוררות בכללותו, מאחר שאין אפשרות לנהלו בתום לב ובאופן חף מאינטרסים. לטענתו, הוא אדם חילוני שאין לו דבר עם דין תורה, ואילו החברה, שבעליה ומרבית עובדיה הם חרדים, מנסה לגרום לעובדיה להתדיין לפי דין תורה על מנת לחמוק מחובותיה כלפיהם. בנוסף טען הובר כי הוגשו על ידו כמה בקשות לבד"צ וואזנר לפסול את עצמו מדיון בבוררות אך אלו נדחו "מטעמים הלכתיים".
השופטת אריאלה גילצר כץ דחתה את הבקשה לפסול לגמרי את הליך הבוררות, שכן היא הועלתה רק בשלב הסיכומים באופן המהווה הרחבת חזית אסורה.
השופטת גילצר כץ קיבלה את טענת החברה כי הובר היה מודע לתניית הבוררות כאשר חתם על הסכם ההעסקה. עם זאת, קבעה השופטת, יש לזכור כי צדדים להסכם עבודה אינם שווים בכוחם. צדדים הבוחרים בבוררות כאלטרנטיבה לטריבונל שיפוטי צריכים לבחור בורר בעל ידע בתחום הסכסוך או לחילופין בורר המשקף את דרך חייהם ואמונתם של שני הצדדים – דבר אשר אינו מתקיים במקרה זה. המצב שבו העובד נאלץ להסכים לתניית הבוררות כיוון שהיה מעוניין להתקבל לעבודה אינו רצוי ואף סותר את מהות הבוררות.
השופטת קבעה כי על מנת לאזן נכונה בין טובת העובד לבין הסתמכות החברה על הסכמתו להתדיין מול בית הדין לצדק, נכון יהיה לקבל את בקשת העובד ולקבוע כי הבורר בין הצדדים יהיה שופט בדימוס שידון בבוררות לפי דין תורה.
