חדשות

ביהמ"ש קיבל את עמדת גנז המדינה ומחק על הסף את תביעת קהילת יהודי וינה לקבל חזרה את המסמכים שמסרה לארכיון: "השבת החומר היא בניגוד לחוק, שאלת הבעלות היא אקדמית בלבד"

בית המשפט המחוזי בירושלים דחה את בקשת קהילת יהודי וינה להשיב לרשותה מסמכים שהשאילה לארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי בין השנים 1952-1978, ולהצהיר כי אלו שייכים לה. השופטת גילה כנפי שטייניץ מחקה את התביעה על הסף בעקבות הכרעת גנז המדינה האוסרת על הוצאת המסמכים מהארכיון.

קהילת יהודי וינה היא גוף ציבורי שהוקם מכוח החוק האוסטרי ומייצג את הקהילה היהודית באוסטריה. במשך שנים קיבצה הקהילה אלפי מסמכים היסטוריים המתעדים את קורותיהם ואורחותיהם של יהודי אוסטריה. על פי הנטען בתביעה, לאחר מלחמת העולם השנייה, נותרה הקהילה היהודית הקטנה בווינה ללא נכסים וללא אפשרות להבטיח את שמירתם של המסמכים ההיסטוריים במצב מוגן ותקין. לכן, בחרה הקהילה להפקיד את המסמכים במשמורת בידי הארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי בישראל, אשר נתפס בעיניה כגורם אמין שיוכל להחזיק בהם עבורה.

הקהילה טענה כי הוסכם עם הארכיון כי המסמכים יועברו לידיו בהשאלה, יישמרו על ידו ויהיו נגישים לצורכי לימוד ומחקר, תוך שימור בעלותה של הקהילה במסמכים. בחלוף השנים ביקשה קהילת יהודי וינה להשיב לידיה את המסמכים לצורך פרויקט הנצחה, אך הארכיון סירב.

בבית המשפט טען הארכיון כי על פי החוק, הוצאת המסמכים מהארכיון שהוא ארכיון ציבורי, או מהארץ בכלל, ללא אישור גנז המדינה מהווה עבירה פלילית, ללא קשר לזהות בעליהם. לגופו של עניין, טען הארכיון כי הוא קיבל את המסמכים שלא על מנת להשיבם, וכי על יסוד הסכמה זו השקיע משאבים רבים בהעברת המסמכים ובאחסונם לאורך השנים.

בהסכמת הצדדים בחן גנז המדינה, ד"ר יעקב לזוביק, את עמדותיהם בסוגיה וקבע בחוות דעת מקיפה ומנומקת כי הוא אינו מאשר את העברת המסמכים למבקשת, "הן מהטעם שבכך אני חוטא לכוונת ראשי קהילת וינה שהעבירו את החומר בכוונת-מכוון בהשאלה לצמיתות, והן מהטעם שבסיכום בדיקתי, התרשמותי היא שלא השתכללו הנסיבות המצדיקות העברת חומר מארכיון ציבורי".

השופטת כנפי שטייניץ מחקה את התביעה על הסף נוכח הכרעת הגנז, וקבעה כי בנסיבות אלה, מתן צו המורה על השבת החומר הארכיוני לקהילת יהודי וינה יהיה מנוגד לחוק. משכך, על הקהילה להעלות את השגותיה במישור המנהלי ולא במישור האזרחי.

השופטת דחתה את טענת הקהילה כי בית המשפט ולא הגנז הוא המוסמך לקבוע מי הם הבעלים החוקיים של המסמכים ולהורות על השבתם, וקבעה כי אישורו של הגנז נדרש לשם הוצאת כל חומר ארכיוני המצוי בארכיון ציבורי, ואין סמכותו מוגבלת להוצאת מסמכים שבבעלות הארכיון. תכלית הוראת חוק זו היא לאפשר שליטה ופיקוח של המדינה על מסמכים היסטוריים בעלי ערך לעם ולמדינה, גם אם הם מצויים ברשות הפרט.

השופטת ציינה כי גם אם קיימת מחלוקת האם המסמכים הושאלו לארכיון או נמסרו לו לצמיתות, אין מחלוקת כי הם הגיעו לידיו כדין.

לאור האמור, נמנעה השופטת כנפי שטייניץ לדון בסעד ההצהרתי שהתבקש – לקבוע כי קהילת יהודי וינה היא הבעלים הבלעדי של המסמכים – מאחר שבמצב המשפטי הקיים מדובר בסעד אקדמי או תיאורטי בלבד שלא עשוי להביא לה תועלת.

)ה"פ 35776-04-11)