בג"צ קבע כי אין למשפחות זהות וטו נגד ההסדר ואין עילה להתערבות בשיקול הדעת של הפרקליטות. השופטת ברק ארז: הסדר המטיל אחריות על תאגיד ולא על אנשים בשר ודם מותיר תחושה קשה מההיבט העקרוני
בג"צ דחה את עתירותיהם של משפחות חמשת הרוגי תאונת הרכבת הקטלנית בבית יהושע ב-2006, שביקשו לבטל את הסדר הטיעון שגובש עם שלושה בכירים ברכבת ישראל שהואשמו ברשלנות. בית המשפט קבע כי אין מקום להתערב בהסדר, מאחר שהוא גובש לאחר בחינה מקצועית של הדברים לעומקם, ולאחר שניתנו למשפחות הזדמנויות רבות להשמיע את עמדתן.
בתאונת הדרכים הקשה שהתרחשה ב-2006 ליד בית יהושע התנגשה רכבת נוסעים ברכב פרטי שנתקע על המסילה. כתוצאה מהתאונה נהרגו חמישה בני אדם ועשרות רבות נפצעו. כנגד נהג הרכב, שהיה על פי הנטען תחת השפעת סמים, הוגש כתב אישום אשר ייחס לו עבירות של הריגה, גרימת חבלה ונהיגה בשכרות. בכתב האישום נכללו ארבעה נאשמים נוספים – רכבת ישראל ושלושה נושאי תפקידים בכירים בה, שהואשמו בכך שלא הפיקו לקחים מתאונות קודמות ולא קיימו תהליכים ארגוניים לשיפור הבטיחות ברכבת.
בעקבות הליך גישור התגבש מתווה אפשרי להסדר טיעון, שלפיו שניים מנושאי התפקידים ברכבת – המנכ"ל והממונה הארצי בתחום הדרכים – יימחקו מכתב האישום, ואילו לגבי סמנכ"ל חטיבת הפעלה יתוקן סעיף האישום למעשה פזיזות ורשלנות. עוד קבע ההסדר כי רכבת ישראל תודה ותורשע בחמש עבירות של גרם מוות ברשלנות ועבירה של חבלה ברשלנות ויוטל עליה קנס.
לאחר קבלת עמדת המשפחות וביום הדיון והצגת ההסדר בבית המשפט, ביקשו בני משפחתה של אחת ההרוגות כי ההסדר לא יוצג עד שיתאפשר להם להשיג עליו. נציגי המשפחות העלו גם הם את השגותיהם ביחס להסדר אך הפרקליטות הודיעה כי ההסדר לא יבוטל.
בעקבות כך, הגישו המשפחות עתירה לבג"צ שבה טענו כי מדובר בהסדר בלתי סביר המנוגד לאינטרס הציבורי, וכי לא ניתנה להם הזדמנות מהותית להציג את טענותיהם בפני רשויות התביעה מפני שהסדר הטיעון הוצג להם לאחר שגובש ונסגר. פניותיהם השונות לפרקליטות לקבלת מידע נענו בשלילה, ועל כן לא היו בידיהם הכלים הרלוונטיים לשכנע את המדינה לשנות את עמדתה.
השופטת מרים נאור קבעה כי ככלל, אין בית המשפט נוהג להתערב בשיקול דעת התביעה בעניין העמדה לדין או עריכת הסדר טיעון, למעט במקרים נדירים שבהם נפל בהחלטה פגם מהותי. הסדר הטיעון הנוכחי אינו נופל לגדר מקרים אלו ולכן אינו מצדיק התערבות בשיקול הדעת הרחב המסור לפרקליטות.
השופטת ציינה כי ההסדר נבחן על ידי גורמים בכירים ביותר בפרקליטות שנפגשו בעצמם עם נציגי המשפחות ושמעו את טענותיהם, דבר המצמצם עוד יותר את מרחב הביקורת השיפוטית על ההחלטה.
בסופו של יום, קבעה השופטת, לבני משפחות ההרוגים אין זכות וטו על קבלת ההסדר, וההחלטה מסורה לרשויות התביעה בכפוף להפעלת שיקול דעת מקצועי וענייני, כפי שאכן נעשה במקרה זה.
יתר חברי ההרכב – השופט יצחק עמית והשופטת דפנה ברק ארז – הצטרפו לפסק הדין, אך השופטת ברק ארז העירה כי הסדר הטיעון מותיר תחושה קשה מההיבט העקרוני, מאחר שהוא הותיר את העבירות של גרימת מוות ברשלנות ללא אחראי בשר ודם, והאשים רק את התאגיד רכבת ישראל. השופטת קבעה כי למרות החשיבות שבעיקרון האחריות הפלילית המוטלת על תאגידים, יש להיזהר מהשימוש בו כתחליף למיצוי ההליך הפלילי נגד האנשים שכיוונו את התאגיד בדרך שבה הלך. לכן, לדעת השופטת, במקרים עתידיים יהיה על הפרקליטות לבחון היטב באיזו מידה העמדה לדין של תאגיד בלבד משרתת את תכליות המשפט הפלילי – הכוונת התנהגות ויצירת הרתעה – וכפועל יוצא מכך את האינטרס הציבורי.
