חדשות

ביהמ"ש: ניתן להוכיח קשר משפטי וביולוגי גם באמצעות אישורים רפואיים וראיות אובייקטיביות. אימהותה של התובעת תיקבע בנפרד לאחר הצהרת הפונדקאית בפני הקונסוליה הישראלית בגיאורגיה כי אין לה זכויות כלפי הילדים

בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב קיבל בחלקה את תביעתם של בני זוג ישראלים נגד החלטת משרד הפנים לערוך בדיקה גנטית לתאומים שנולדו להם בהליך פונדקאות בגיאורגיה כדי לקבוע את הורותם. בית המשפט קבע כי בדיקה גנטית אינה הדרך היחידה להוכחת הורות וניתן ליצור קשר משפטי וביולוגי בין בני הזוג לתינוקות על סמך אישורים רפואיים וראיות אובייקטיביות.

בשלב זה נקבעה רק אבהותו של בן הזוג על התינוקות, ואילו אימהותה של בת הזוג תידון בנפרד, בכפוף למינויה כאפוטרופסית לגופם ורכושם.

התובעים פנו להליכי פונדקאות בגיאורגיה לאחר שנים של ניסיונות להרות שכללו טיפולי פוריות שלא צלחו. הם התקשרו בהסכם עם אם פונדקאית שבו הוסדרו הנושאים הקשורים להליך, לרבות הקביעה כי התובעים ייחשבו כהורי הילד שייוולד. בעקבות ההסכם, הושתלו ברחמה של הפונדקאית שני עוברים שנוצרו בהפריה חוץ גופית מזרעו של התובע ומביצית של התובעת. ההליך צלח וכעבור תשעה חודשים נולדו התאומים והתובעים נרשמו בתעודות הלידה כהוריהם.

התביעה הוגשה עוד טרם הלידה נגד דרישה משרד הפנים והנוהל הקיים בו לערוך בדיקת רקמות, וייתכן שאף הליך אימוץ על ידי האם. לטענת התובעים, הבדיקה תפגע בזכויות היסוד של הקטינים ושלהם ואף אין בה צורך לאור הראיות שהביאו להוכחת הורותם – לרבות אישור רפואי על ביצוע ההפריה, הסכם הפונדקאות ומכתב מבית החולים המאשר כי התובעים הם הוריהם של התאומים וכל הוצאות הלידה שולמו וכוסו על ידם. התובעים צירפו גם חוות דעת לדין הזר בגיאורגיה שלפיהן על פי החוק הגיאורגי, לאם פונדקאית אין זכות הורית על הילוד.

היועץ המשפטי לממשלה טען לעומת זאת כי סירובם של התובעים לעבור בדיקת רקמות מתעלם מהמורכבות של בקשתם ושל ההליך שנקטו, וכי לרשויות המדינה יש זכות ורשות לדרוש כי יבוצעו בדיקות נוספות מעבר לקבלת תעודת הלידה. לדבריו, ההסכם שנערך עם האם הפונדקאית הוא הסכם פרטי שאינו יכול או צריך לחייב את מדינת ישראל. ההסתמכות על הסכם זה ללא בדיקה גנטית תפתח פתח לעקיפת חוק האימוץ וכל ההסדרים הקיימים בו שנועדו למנוע סחר בילדים.

השופטת תמר סנונית-פורר קבעה כי בית המשפט לענייני משפחה אינו מוסמך אומנם לדון בטענות שהועלו נגד נוהל של משרד הפנים בעניין פונדקאות חו"ל אך בסמכותו לדון בתביעה לאבהות או אימהות. השופטת קבעה כי כל עוד הליך פונדקאות חו"ל לא נשלל מפורשות בחקיקה בישראל, לא ניתן להתייחס לתובעים כמי שפעלו באופן שיש בו פגם.

עוד קבעה השופטת כי יש להביא בחשבון את זכויות הקטינים וטובתם הספציפית וכן את זכות ההורות של התובעים המהווה חלק מכבוד האדם וחירותו. לגופו של עניין קבעה השופטת סנונית-פורר כי בדיקת רקמות היא אומנם הדרך הטובה ביותר להוכחת ההורות, אך היא אינה הדרך היחידה ואין לדרוש אותה בכל מקרה, אלא יש לבדוק האם הובאו די ראיות להוכחת קשר ההורות גם ללא הבדיקה.

השופטת קבעה כי יש לקבוע את אבהותו של התובע על הקטינים, דבר העולה בקנה אחד עם טובתם ועם הרצון למנוע ספק בדבר זהותם, מקורותיהם ושורשיהם. ההליך להוכחת אימהותה של התובעת יימשך לאור טענת היועמ"ש שלפיה קיימות זכויות הוריות לפונדקאית. עם זאת, בית המשפט הכיר בתובעת כאפוטרופוס לגופם ולרכושם של התינוקות והורה לאפשר את כניסתם של התובעים וילדיהם לישראל באופן מידי.

בנוסף, נקבע כי על התובעים לצרף הצהרה של הפונדקאית בפני קונסול ישראל בגיאורגיה, לפיה היא מאשרת כי אין לה כל דרישות מכוח הסכם הפונדקאות וכי היא מוותרת על כל טענה או דרישה הנוגעת לתינוקות או לתובעים.

(תמ"ש 38-12)