אמו של הקטין המתגורר במושב בערבה ביקשה לעבור למרכז הארץ. האב דרש שתישאר או שהקטין יעבור לחזקתו. ביהמ"ש: אין לכפות על האם לבחור בין הרע לגרוע, לוותר על משמורת או להשלים עם בדידות והתנוונות מקצועית
בית המשפט לענייני משפחה הכריע בתביעת משמורת של קטין שהתגורר עם אביו ואמו במושב בערבה על רקע רצונה של האם לעבור למרכז הארץ, וקבע אין להתנות את מתן המשמורת לאם בכך שתמשיך להתגורר במושב.
בני הזוג ניהלו קשר זוגי ללא נישואים שממנו נולד בנם. האב הוא תושב יישוב בערבה שאליו עברה האם ממרכז הארץ על מנת לחיות עמו. לאחר פרידתם של השניים המשיכה האם להתגורר בערבה, והצדדים חתמו על הסכם שקבע את משמורתו של הקטין אצל האם ואת הסדרי הראיה עם האב. בשלב מסוים הודיע האם לאב על כוונתה לחזור למרכז הארץ ובתגובה עתר האב לבית המשפט ודרש לאסור על האם להעתיק את מקום מגוריו של הקטין ולחלופין להעניק לו משמורת על בנו בן השש.
בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע מינה מומחה מטעמו שקבע בחוות דעתו כי מבין שני ההורים, האם היא זו שמתאימה יותר להיות משמורנית. יחד עם זאת קבע המומחה כי רצונה של האם להעתיק את מגוריה למרכז הארץ אינו מקפל בתוכו אומנם רצון לנתק את הקשר בין הקטין לאביו, אך אין ספק שהמעבר יקשה על הקשר ביניהם. המומחה קבע כי לקטין טוב במצבו הנוכחי והמליץ להורים להגיע לפשרה, כשהוא מציין את היעדר האמפטיה מצדה של האם למצבו של האב ואת ההתמקדות של שני ההורים כל אחד בצרכיו שלו. בהיעדר פשרה, קבע המומחה כי על הקטין להיות במשמורתה של האם בכפוף לכך שתישאר באזור הערבה.
השופט ישעיהו טישלר התקשה לקבל את חוות דעתו של המומחה וקבע כי השאלה האם יש צידוק למעבר והאם התנהגותה של האם היתה נאותה אינה רלוונטית להכרעה בסוגית המשמורת, הנקבעת על פי טובת הקטין במצב שנוצר.
השופט טישלר קבע כי רצונה של האם לעבור למרכז הארץ היה יותר ממתבקש, ואף עלה לכדי צורך קיומי הכרחי. מדובר באישה צעירה, שאין כל הצדקה שתבלה את ימיה בבדידות במושב בערבה, כתב השופט בפסק הדין. היתרונות שטומנים בחובם חיים במושב מתגמדים מול הבדידות הקשה, ההתנוונות המקצועית ואי המימוש העצמי והזוגי הכפוי. לדברי השופט טישלר, המומחה יצר מצב שבו האם חייבת לבחור בין רע לגרוע – קבלת משמורת על בנה במושב שבו היא קמלה לאט לאט או ויתור על משמורת ומימוש עצמי.
עוד נקבע כי העיקר הוא שהאם הבינה את הצורך של הקטין לקשר יציב וטוב עם אביו, גם אם הפתרונות שהוצעו אינם אידיאליים מבחינת האב ומטילים עליו מעמסה כספית ופיזית.
בית המשפט ציין כי עיקרון טובת הקטין הוא אמנם עיקרון-על, שאין להטיל ספק בחשיבותו, אך אין משמעות הדבר שיש להתעלם משיקולים אחריו הנוגעים להוריו. "המציאות כופה לעתים מצבים לא הרמוניים, ואל לו לבית המשפט לנקוט גישה חד-מימדית אלא לראות בנוסף לטובת הילד גם את התמונה המשפחתית בכללותה", כתב השופט.
משכך, נקבע כי הקטין יישאר במשמורתה של אמו בימי חול ובחופשות ובחגים ישהה אצל אביו בערבה.
