חדשות

בית המשפט נמנע מלהרשיע את חברת נמלי ישראל בגין השלכת פסולת בים ללא היתר, בטענה שהדבר יסכל את השתתפותה במכרזים ועלול לגרום לה נזק כלכלי, וקבע כי ניתן להטיל על תאגיד עבודות שירות שיבוצעו על ידי עובדיו

בית המשפט העליון נמנע מלהרשיע את חברת נמלי ישראל בגין הטלת פסולת בים, וקבע כי אין מניעה עקרונית או מעשית להחיל עליה עבודות שירות וצו מבחן כשם שהם מוחלים על אדם בשר ודם.

חברת נמלי ישראל, המופקדת על פיתוח תשתיות הנמלים וניהול נכסיהם, קיבלה היתר להשליך פסולת לים במסגרת עבודות תשתית להרחבת נמל חיפה. באחד הימים נצפתה דוברה השייכת לחברה כשהיא מטילה פסולת מאתר הפרויקט בניגוד לתנאי ההיתר, דבר שיצר כתם גדול במי הים הסמוכים לפתחו של נמל חיפה. נגד החברה ושלושה נושאי משרה בה הוגש כתב אישום בגין הטלת פסולת ללא היתר, עבירה לפי החוק למניעת זיהום הים. במסגרת הסדר טיעון נמחקו שלושת נושאי המשרה מכתב האישום, והחברה הודתה במיוחס לה.

בית משפט השלום קבע כי אין להרשיע את החברה, בין היתר בשל הפגיעה האפשרית בה, ובהתחשב בעובדה שהחברה לא עברה את העבירות במישרין אלא על ידי קבלני משנה ובעובדה שלא נגרם נזק בלתי הפיך. בית המשפט חייב את החברה בפיצוי לקרן לשמירת הניקיון ובחתימה על התחייבות להימנע מעבירות דומות.

בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המדינה על פסק הדין וקבע כי מקום שתאגיד נמצא אחראי בפלילים, לא ניתן שלא להרשיעו. זאת, משום שאי הרשעה מחייבת הטלת צו מבחן או עבודות שירות המחייבים עריכת תסקיר שירות מבחן, ואין בדין מנגנון המאפשר זאת לגבי תאגיד.

החברה ערערה לבית המשפט העליון אשר קיבל את הערעור וקבע כי אין מניעה, עקרונית או מעשית, להחיל צו מבחן או עבודות שירות על תאגידים כשם שהם מוחלים על אדם בשר ודם, וכי הדבר יתאפשר במקום בו היחס בין העבירה לבין הפגיעה שעלולה להיגרם לתאגיד מהרשעה בפלילים יצדיק שלא להרשיעו.

השופט אליקים רובינשטיין קבע כי תו הקלון שנגרם על ידי הרשעה פלילית עלול לסכל את השתתפותה של החברה במכרזים בינלאומיים הדורשים עמידה בסטנדרטים אתיים, ואף עלול לגרום לה נזק כלכלי. השופט ציין את העובדה כי הנזק שנגרם מהעבירה תוקן וכי נעשו הליכי בירור וחקירה פנימיים בעקבות האירוע, וקבע כי האינטרס ההרתעתי בכל הנוגע להגנה על איכות הסביבה יכול לבוא על סיפוקו בדרכים אחרות.

עוד נקבע כי שירות המבחן יוכל להעמיד את התאגיד במבחן ואף להטיל עליו עבודות לתועלת הציבור שיבוצעו על ידי נציגיו ועובדיו.

לדעה זו הצטרף גם השופט יורם דנציגר. לעומתו, סבר השופט יצחק עמית כי אין מניעה להימנע מהרשעה גם מבלי להטיל צו שירות או צו מבחן. לדברי השופט עמית, פקודת המבחן מלאה בהוראות שהפירוש הטבעי שלהן צופה פני אדם בשר ודם. בנוסף, שירות המבחן מעסיק אנשי מקצוע בתחום הנפש והעבודה הסוציאלית, העוסקים בבני אדם ולא בתאגידים. לכן, אף שהסכים כי אין להרשיע את נמלי ישראל, סבר השופט עמית כי אין צורך בהפנייתה לשירות המבחן וניתן להותיר על כנה את התוצאה האופרטיבית שקבע בית משפט השלום – פיצוי והתחייבות.

התיק יוחזר לבית משפט השלום לשם הזמנת תסקיר וקביעת מסכת מתאימה של שירות לתועלת הציבור שיבוצע על ידי החברה.

(רע"פ 8487/11)