העותרות, תושבות עזה בנות 37-49, ביקשו ללמוד לתואר שני במגדר וזכויות אדם באוניברסיטת ביר זית שבגדה. ביהמ"ש: יש לאפשר כניסה לישראל רק במקרים הומניטאריים חריגים
בג"צ דחה ברוב דעות את בקשתן של סטודנטיות מעזה לאפשר להן להגיע לאיו"ש דרך ישראל לצורך לימודים באוניברסיטת ביר זית.
העותרות, תושבות עזה בנות 37-49 העוסקות בקידום זכויות אדם בעזה, התחילו את לימודיהן באוניברסיטת ביר זית הממוקמת צפונית לרמאללה לפני פרוץ האינתיפאדה השנייה והתקבלו ללימודי המשך בשנת 2012. שלוש מהעותרות ביקשו להשלים את לימודי התואר השני במגדר, משפט ופיתוח, ואילו העותרת הרביעית ביקשה ללמוד זכויות אדם ודמוקרטיה. מאחר שבעזה שולט כיום החמאס, מדיניותה של ישראל היא שלא לאפשר גישה חופשית מעזה לישראל, אלא במקרים חריגים.
העותרות ביקשו להגיע לשטחי איו"ש דרך ישראל ולשהות שם ימים אחדים בשבוע תוך מעבר שבועי לביתן. לטענתן, בשל גילן המבוגר הן אינן מהוות "גורמי סיכון" כשלעצמן, ולמתן ההיתר יש "השלכות אנושיות חיוביות", שכן הדבר יאפשר להן להשפיע לטובה בחברה הפלסטינית, תוך העצמת נשים. עוד טענו העותרות כי בעבר התאפשרה כניסה לישראל לשלושה סטודנטים מעזה לצורך לימודים במסגרת תוכנית אמריקאית-פלסטינית וכן לסוחרים ולספורטאים.
השופט מרים נאור דחתה את העתירה וקבעה כי אין לזרים זכות קנויה להיכנס לתחומי מדינת ישראל ויש להמשיך ולקיים את המגבלות על הכניסה אליה ולאפשר כניסה רק במקרים הומניטאריים חריגים, אשר אינם כוללים גישה לישראל לצורך לימודים בגדה. השופטת נאור הדגישה כי המדינה אמנם רשאית לאפשר כניסת אנשים לתחומי כדי להגשים יעדים שהיא מעוניינת בקידומם, אך אין היא חייבת לעשות כן ואין זה ראוי שבית המשפט יכפה זאת עליה.
השופט צבי זילברטל הוסיף כי קיים קושי לבחון באופן פרטני כל בקשה במצב של עימות מזוין והימצאות המבקשים בשטח עוין, וכי ההחלטה בעניין זה צריכה להינתן על ידי מעצבי המדיניות המוסמכים.
השופט אליקים רובינשטיין קבע בדעת מיעוט כי ראוי לחפש דרך לסייע לעותרות שאין לגביהן מניעה ביטחונית, באמצעות כינון ועדת חריגים שתוכל לאפשר פתרון אנושי לסוגיה.
(בג"צ 495/12)
