בית המשפט העליון: ניתן להרשיע על סמך ראיית דנ"א בלבד
בית המשפט דחה ערעורו של אשר אלמליח, שהדנ"א שלו נמצא על סלוטייפ ששימש להדבקת רימון יד גנוב על דלת בית משפחת ביטון במטרה לאיים עליהם
ליאור שדמי שפיצר
המערער, אשר אלמליח, הורשע בעבירות של נשיאת נשק, איומים והחזקת רכוש החשוד כגנוב. על פי עובדות כתב האישום, אלמליח נשא עמו רימון יד שנגנב מכוחות הביטחון והדביק אותו באמצעות סלוטייפ עבה לקרטון שהוצמד לדלת דירתה של משפחת ביטון באשדוד, במטרה לאיים על בני הבית.
בית המשפט המחוזי הרשיע את אלמליח על בסיס ראיות דנ"א שנמצאו על גבי הסלוטייפ, וגזר עליו 24 חודשי מאסר בפועל וכן מאסר על תנאי ופיצוי כספי.
אלמליח ערער על הרשעתו לבית המשפט העליון וטען כי ייתכן שגליל הסלוטייפ נלקח מרכבו או מפיצוציה שבה עבד בזמנו, דבר שמסביר את מציאת הדנ"א שלו בזירה. בנוסף, הצביע אלמליח על חשודים אפשריים אחרים בביצוע העבירה. לטענתו, לא ניתן להרשיע אותו על יסוד ראיית דנ"א בלבד, שכן עד היום נדרשו בתי המשפט לראיות נוספות הקושרות את הנאשם למעשה.
בית המשפט העליון דחה את הערעור וקבע כי המקרה הנוכחי נופל לגדר המקרים יוצאי הדופן שבהם ניתן לבסס הרשעה על ראייה יחידה של דנ"א. הרשעה כזו צריכה להתבסס על תקינות הראייה, מידת הוודאות שבממצאי המומחים, טיב הראייה ונסיבות מציאתה, תוך התייחסות להסבריו של הנאשם ולאפשרות קיומה של גרסה מזכה בתשתית הראייתית.
השופטת עדנה ארבל דחתה את טענותיו של אלמליח בדבר מחדלים שנפלו באיסוף ובטיפול בראיות. באשר לראייה עצמה, ההסתברות שהדנ"א שנמצא אינו שייך לאלמליח עומדת על אחד ליותר ממיליארד באוכלוסייה הישראלית. מדובר במקבץ ראיות דנ"א שהופקו מארבעה מוקדים שונים על גבי דגימה אקראית של קצוות הסלוטייפ, דבר המעיד של שימוש שנעשה בו ולא על מגע רגעי. השופטת ארבל חזרה על קביעתו של בית המשפט המחוזי כי גליל סלוטייפ הוא מוצר פשוט וזול ואין זה סביר שמישהו יעשה שימוש חוזר בגליל משומש הנושא את הדנ"א של הנאשם.
בית המשפט דחה את ערעורו של אלמליח על הרשעתו בכל העבירות וכן דחה את ערעורו על העונש שנגזר עליו
