העד, בעל תפקיד בכיר בהפעלת רשת סחר בנשים, הביא להרשעת המעורבים באחת הפרשיות החמורות בישראל. בית המשפט העליון אישר לפרסם את שמו אך אסר על פרסום תמונתו, כתובתו ופרטיו המזהים
בית המשפט העליון התיר לעיתון הארץ לפרסם את שמו של עד מדינה בפרשה של סחר בנשים, אך אסר על פרסום תמונתו ופרטיו האישיים.
העד, בעל תפקיד בכיר בהפעלת רשת סחר בנשים, חתם בשנת 2007 על הסכם עד מדינה שבו התחייב להעיד נגד שותפיו באחת מפרשיות הסחר בנשים הגדולות בישראל, וכך הביא להרשעת הגורמים המרכזיים בפרשה. במסגרת ההסכם, התחייבה המשטרה, בין היתר, לפעול ככל האפשר להחלפת זהותו של העד במשרד הפנים, כך שלא ניתן יהיה לזהותו או לאתרו. בנוסף, לבקשת המדינה בתחילת ההליך, נאסר פרסום שמו של העד, תמונתו, כתובת מגוריו וכל פרט מזהה אחר שלו.
בסוף שנת 2011 הגיש עיתון הארץ בקשה לבית המשפט להסרת איסור הפרסום או לחילופין לצמצום הצו כך שיחול באופן ממוקד על פרטים מסוימים ולא באופן גורף.
בית המשפט המחוזי קיבל את בקשת הארץ והתיר את פרסום שמו ופרטיו המזהים של העד. בית המשפט קבע כי לא נשקפת סכנה לחייו בשל הפרסום, בוודאי לא כזו שיש בכוחה להדוף את האינטרס הציבורי כבד המשקל, מה גם שפרטיו ממילא היו ידועים לנאשמים שנגדם העיד. בית המשפט הוסיף כי העד ממשיך בפעילות לא חוקית בהפעלת מקומות עיסוק בזנות, וכן עוסק בפעילות נרחבת בתחום הנדל"ן בעולם העסקי, כך שיש חשיבות רבה לידיעת הציבור הבא איתו במגע עסקי על טיבו.
העד ערער על פסק הדין לבית המשפט העליון, ובמהלך הליכי הערעור הודיע כי השלים את שינוי שמו במשרד הפנים.
בית המשפט העליון קיבל בחלקו את הערעור וקבע כי יש לפרסם את שמו המקורי של העד, אולם תמונתו, כתובתו ופרטיו האישיים יוותרו תחת צו איסור פרסום.
השופט סלים ג'ובראן קבע כי העובדה שמדובר בבעל תפקיד בכיר, מרכזי ודומיננטי בהפעלת רשת סחר בנשים, שבמסגרתה ניהל בתי בושת וסחר בנשים בהיקף רחב מאוד, מצביעה על האינטרס הציבורי בפרסום שמו. שיקולים נוספים היו העבר הפלילי המשמעותי של העד, שתלוי ועומד נגדו כתב אישום חמור נוסף, וכן העובדה כי פרטיו האישיים ידועים לנאשמים בפרשה ולבני משפחותיהם, כך שגילוי שמו המקורי אינו מעמיד אותו בסכנה כלשהי שלא היה נתון בה עד כה.
עם זאת, נקבע כי בניגוד לפרסום השם, שאינו שונה מהותית מפרסום ידיעה אודות אדם תוך שימוש בכינוי סתמי, עדיין קיימת מניעה לפרסם את תמונתו, כתובתו ופרטיו המזהים של העד. השופטת דפנה ברק-ארז קבעה כי הסכם עד המדינה, שבו התחייבה המדינה לסייע לו לשנות את שמו, הקנה לעד זכות לאנונימיות בקשר למעורבותו באירועים שעליהם העיד, ולכן יש לתת משקל להתחייבות המדינה כלפיו.
