בית משפט השלום קבע כי התנהלותו של בלאו והחזקת מסמכים המהווים "פצצה מתקתקת" מחייבים מאסר מאחורי סורג ובריח, אך אימץ את הסדר הטיעון שנחתם עמו
בית המשפט השלום בתל אביב הרשיע את העיתונאי אורי בלאו במסגרת הסדר טיעון בריגול חמור ובהחזקת ידיעות סודיות, וגזר עליו מאסר בפועל של ארבעה חודשים שאותו ירצה בעבודות שירות.
בלאו הודה כי קיבל מענת קם, חיילת ששירתה כפקידה בלשכת אלוף פיקוד מרכז, כ-1,800 מסמכים מסווגים, בהם 180 מסמכים שסווגו "סודי ביותר" ו-200 מסמכים שסווגו "סודי". בין המסמכים היו תוכניות אופרטיביות למבצעים ולעת מלחמה, פריסת כוחות צה"ל, הערכות מצב וכו'.
החל מחודש נובמבר 2002 פרסם בלאו בעיתון "הארץ" חמש כתבות שאושרו על ידי הצנזורה שבהן עשה שימוש במידע שהגיע לידיו. בחלק מהכתבות אף הופיעו תצלומים של מסמכים אלו. בעקבות הכתבות נפתחה חקירה של רשויות הביטחון, שדרשו מבלאו למסור את המסמכים הסודיים שברשותו, תחת הבטחה כי הוא לא יעמוד לדין. אלא שלאחר מעצרה של קם ובמהלך חקירתה התברר כי למעשה בלאו הפר את ההסכם ומסר העתקים של חמישים מסמכים בלבד. בלאו המשיך להחזיק במסמכים סודיים עד אוקטובר 2010, גם במהלך שהות ארוכה בחו"ל, ואף שידע כי הוא דרוש לחקירה בשב"כ.
הסדר הטיעון בין הצדדים גובש עוד בטרם הוגש כתב אישום נגד בלאו, ובמסגרתו הודה בלאו והורשע בעבירות שיוחסו לו. בהתאם למוסכם, עתרו הצדדים למתן עונש של ארבעה חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות.
בית משפט השלום בתל אביב קבע כי מדובר בעבירה חמורה ובהחזקה של חומר שאיכותו וכמותו הופכים אותו ל"פצצה מתקתקת". העובדה כי פוטנציאל הנזק לא התממש מקבלת במקרה זה משמעות מוגבלת בלבד. התנהלותו של בלאו במקרה זה מחייבת, לדברי השופט עידו דרויאן, מאסר מאחורי סורג ובריח, אך מאידך קיימים שיקולים כבדי משקל נגד החמרה בדין, הנעוצים בתפקידה של העיתונות החוקרת. השופט דרויאן קיבל את הסדר הטיעון, המאזן היטב לדבריו בין ההתייחסות המחמירה למעשיו של בלאו לבין תקדימיות ההעמדה לדין והעובדה שלא נגרם נזק בפועל, וגזר על בלאו ארבעה חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות במרכז הרפואי רעות.
(ת"פ 10677-07-12)