הרכב של שבעה שופטי בג"צ קבע בדעת רוב כי הסדר המחייב עובדי שב"ס בתפקידים מנהליים לפרוש בגיל 57 הינו הסדר מפלה ודינו להתבטל. בג"צ הורה להשיב לעבודה קצינה שחויבה לפרוש עקב גילה.
על פי פקודת שקילת הארכת שירות, עובדי השב"ס אשר הגיעו לגיל 57 הינם "בני פרישה", וסוהרים שקיבלו הודעה כי הם בני פרישה, רשאים להגיש בקשה להארכת השירות, אולם בכל מקרה המלצה על הארכת השירות היא לתקופה שלא תעלה על שנה בכל פעם, ולתקופה כוללת שלא תעלה על שלוש שנים או עד הגיע הסוהר לגיל 60 (אלא אם מתקיים חריג המאפשר הארכה מעבר לגיל 60).
העותרת, שהוצבה בשב"ס תחילה כעובדת סוציאלית-קצינה ולאחר לימודי משפטים לימודיה הועברה ללשכה המשפטית של שב"ס, קיבלה עם התקרבה לגיל 56, הודעה לפיה היא "בת פרישה". לאחר שביקשה להאריך את השירות, הומלץ על הארכה של שישה חודשים בלבד. על החלטה זו, הוגשה עתירה לבג"ץ.
דעת הרוב לה היו שותפים כבוד השופטים חיות, פוגלמן, נאור ודנציגר קבעה, כי ההסדרים שנקבעו בפקודת שקילת הארכת שירות פוגעים בעקרון השוויון באופן בלתי סביר ובלתי מידתי, בהיותם מפלים לרעה סוהרים המשרתים בתפקידים מקצועיים, מנהליים ותפקידי מטה, לעומת עובדי מדינה אחרים המשמשים באותה קטגוריה, ואשר לגביהם נקבע גיל 67 כגיל פרישת חובה.
לפיכך הורה בית המשפט על בטלותה של פקודת שקילת הארכת שירות ככל שהיא נוגעת לסוהרים המשרתים בתפקידים מקצועיים, בתפקידים מנהליים ובתפקידי מטה, אולם השעה את החלטת הבטלות לתקופה של שנה, על מנת לאפשר לשב"ס להיערך ולגבש הסדר חלופי המגשים את עיקרון השוויון.
בנוסף, הורה בית המשפט להחזיר את העותרת לעבודתה בשכר ובדרגה שהיו לה במועד פרישתה.
