בטור אישי שפורסם ב'ידיעות ת"א', עסקה הכתבת נעמי רייכמן בין היתר בהתנהלותו של תובע משטרתי באולם בית המשפט. בית המשפט פסק כי משלא פנתה הכתבת לתובע לשם קבלת עמדתו לסיקור אודותיו, יש לפצותו ב 3,000 ₪.
התובע הינו טוען משטרתי מזה כ- 20 שנים, הנוהג לייצג את משטרת ישראל מדי יום במסגרת תפקידו במרחב יפתח בהליכים של מעצרי ימים. לטענתו, שתי כתבות שפרסמה הכתבת נעמי רייכמן בטור אישי בידיעות ת"א ובהן התייחסות להתנהלותו באולם בית המשפט, הוציאו את דיבתו. התובע טען כי בעת סקירת יום דיונים בנוכחותו, הוא הוצג כמי שביזה את כבודו של בית המשפט והתנהל באולם כבתוך שלו עד אשר נאלץ כב׳ השופט לנזוף בו באופן אישי. בתביעה שהגיש לביהמ"ש לתביעות קטנות, דרש התובע פיצוי של 31,900 ₪.
הכתבת טענה "אמת דיברתי", ומטעם ידיעות ת"א נטען כי לא היה מקום לפנות לתובע לקבלת תגובתו שכן מדובר בסיקור עיתונאי אישי, וזאת מכוח כללי האתיקה החלים על העיתונאים.
כב׳ הרשם הבכיר עדי סומך קבע כי יש לקבל את טענות הכתבת לפיהן היא עשתה לסיקור עיתונאי את אשר ראו עיניה. נפסק, כי מדובר בטור אישי ולכן מטבע הדברים, הוא מכיל את עמדתה האישית של הכתבת, אולם דווקא מאחר ומדובר בעמדה אישית, קיימת אפשרות שנפלה טעות באופן שבו הבינה העיתונאית את הדברים, טעות שהיא אינה מודעת לה, אך פרסומה עלול לפגוע במסוקר, ולכן היה מקום לפנות לתובע לשם קבלת עמדתו לדברים שנכתבו עליו, וזאת לא נעשה במקרה זה.
הרשם ציין, כי אכן אין להתעלם מזכותו של הציבור לקבל מידע, וודאי שכך כאשר מדובר בהליכים פליליים, אולם יש לזכור כי מאחורי כל רשות עומדים בני אדם, ועל בית המשפט להביא בחשבון גם את זכויותיו של המסוקר אשר הופרו מבלי שניתנה לו ההזדמנות להפריך את הדברים.
ביחס לטענת ידיעות ת"א כי מאחר ומדובר בסיקור אישי לא היה מקום לפנות אל התובע, נקבע כי בצד כללי האתיקה עומדות זכויותיו החוקתיות של המסוקר, ולכן איזון ראוי ונכון היה לפנות לתובע לשם קבלת עמדתו.
לפיכך נקבע כי התובע זכאי לפיצוי שישקף מחד את העובדה כי נעשה סיקור סובייקטיבי נכון, ומאידך את העובדה כי לא נעשתה פניה לתובע ועמדתו לא פורסמה ברבים, כאשר הסכום שנפסק לזכות התובע הינו 3,000 ₪, בצירוף הוצאות משפט ושכר עדים בסך 650 ₪.
