נקבע כי הפרשנות ההולמת ביותר את החוק ותכליתו הינה ששיעור שכר הטרחה המירבי שניתן יהיה לגבות הוא 13% מהסכום שנפסק לטובת הניזוק בהליך האחרון שהתקיים - בכל הערכאות
האם תקרת שכר הטרחה בשיעור 13% אותו רשאי
עו"ד לגבות בתביעות לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (פלת"ד) חלה גם במקום בו טיפל בהליכי ערעור? בית המשפט
העליון קבע כי הפרשנות ההולמת ביותר את החוק ותכליתו הינה ששיעור שכר הטרחה המירבי שניתן יהיה לגבות הוא 13% מהסכום שנפסק לטובת הניזוק
בהליך האחרון שהתקיים – בין אם מדובר בערכאה הדיונית
ובין אם מדובר בערעור.
המערערת נפגעה בתאונת דרכים, והגישה תביעת נזקי
גוף לפי חוק הפלת"ד. נפסקו לה, בנוסף לפיצויים,
שכר-טרחת עו"ד בשיעור של 13% מסכום הפיצוי, בתוספת מע"מ. על פסק הדין
הוגשו ערעורים הדדיים ע"י המערערת וקרנית, ובסופו של יום הגיעו הצדדים להסכם
פשרה. עם סיומם של ההליכים המשפטיים הנ"ל, גבה עורך הדין שכ"ט בשיעור של
23% מהסכום הסופי שנפסק, בצירוף מע"מ. לטענתו, השכר הורכב מ-13% בעבור הטיפול
בתביעה המקורית ו-10% בעבור הטיפול בערעורים.
כחמש שנים מאוחר יותר, הגישה המערערת תביעה
כנגד עורך הדין, במסגרתה תבעה השבה חלקית של שכר הטרחה, שלשיטתה חרג מהמותר.
המערערת התבססה על סעיף 16(א) לחוק הפלת"ד, המסמיך
את המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין לקבוע שכ"ט מותנה-תוצאה עבור טיפול
בתביעות פלת"ד, כאשר במקום בו התקיימו הליכים
משפטיים יוגבל שכר הטרחה ל-13% מהפיצוי שנפסק.
עורך הדין, לעומת זאת, סבר כי הוראת סעיף 16(א)
יפה רק מקום בו נסתיימו ההליכים המשפטיים לאחר הדיון בערכאה הראשונה, וכי הגבלת
שכר הטרחה כמוה כפגיעה בחופש העיסוק של עורכי דין המטפלים בתביעות לפי חוק הפלת"ד.
בית משפט השלום קיבל את התביעה, בהתבסס על
פרשנות לשונית של סעיף 16(א), הנוקבת בדיבור "הליכים משפטיים", שממנו
עולה כי המחוקק התכוון להגביל את שכר הטרחה גם במקרה של הליכים המתנהלים בפני מספר
ערכאות. בערעור שהגיש עורך הדין הפך בית המשפט המחוזי את ההחלטה.
הוגשה בקשת רשות ערעור, שהתקבלה ע"י בית
המשפט העליון בשל חשיבותה של השאלה החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים, והגישות
הסותרות שהובעו בה בפסיקת בתי המשפט המחוזי והשלום.
פרשנות מצמצמת לפי תכלית
החוק
בית המשפט העליון קבע, מפי השופט חנן מלצר, כי
בבואו לפרש את חוק הפלת"ד עליו ליתן את הדעת
למגמתו הסוציאלית של החוק, להקל על הנפגע לקבל סעד מהיר והולם ע"י פישוט
וקיצור ההליכים המשפטיים. נקבע, כי מבחינה לשונית, יכולה הוראת סעיף 16(א) לשאת את
שתי הפרשנויות שהוצעו ע"י הצדדים, אליהן גם הגיעו הערכאות הקודמות. לפיכך,
עבר בית המשפט לבחון את הפרשנות התכליתית של הסעיף.
צוין, כי תכליתו של סעיף 16(א) זכתה להתייחסות
בפסיקת בית המשפט העליון, שקבע כי מטרתה למנוע "נגיסה" יתרה בכספים
המשתלמים לידיו של הנפגע. מכאן, סבר בית המשפט, ניתן לכאורה לפרש את הסעיף בצורה
נוקשה יחסית, המונעת גביה של שכ"ט נוסף גם מקום בו טיפל עורך הדין בערעור.
מבין שתי הפרשנויות הנ"ל סבר בית המשפט כי
הפרשנות המצמצמת של הסעיף, לפיה שכר הטרחה המקסימלי
יכלול גם את הטיפול בהליך הערעור, היא הפרשנות ההולמת ביותר את תכלית החוק ורוחו
הקוגנטית של הסעיף, המחייבת פרשנות דווקנית יותר.
בשולי הדברים התייחס בית המשפט לסוגיית
המע"מ והזכיר את פסק הדין בעניין בוקעאי (ע"א
3099/11 בוקעאי בלאל נ' חדווה אביטל ואח'), שם נקבע כי
תקנה 512(ג) לתקנות הסד"א לא מאפשרת להוסיף לשכר
הטרחה את סכום המע"מ כסכום נפרד. בית המשפט הצטרף לקריאה שהובעה באותו עניין
למחוקק לתת דעתו בתיקון ההוראה, וקבע כי עד אז לשכר עורך הדין לא יתווסף
מע"מ.
לאור האמור נקבע כי יש לקבל את הערעור ולהורות
לעורך הדין להשיב למערערת כל סכום שגבה כשכ"ט העולה על 13% מהסכום שהועבר לה
על פי הסכם הפשרה.
(רע"א 7204/06)
לפסק דין קודם בעניין רכיב המע"מ בשכר הטרחה
בתיקי פלת"ד ראו: http://www.takdin.co.il/Pages/Article.aspx?artId=3677849
