השופט יורם דנציגר: הגמול שניתן לתובע הייצוגי נופל בגדר עסקת אקראי בעלת אופי מסחרי; תובע ייצוגי ממלא תפקיד מעין יזמי, והגמול מהווה בעיקרו של דבר תמורה בגין כך"
חיים קרן הגיש בשנת 2000 תביעה נגד סלקום והגיש
בקשה להכירה כתביעה ייצוגית. הוא הגיע עם החברה להסדר פשרה במסגרתו סלקום התחייבה
לשלם לכל התובעים המיוצגים פיצוי של 7.1 מיליון שקל. מתוך הסכום הזה, קיבל התובע
הייצוגי כ-600 אלף שקל בצירוף מע"מ. בדו"ח שהגיש לרשויות המס הוא הציג
את ההכנסה כתשלום שאינו מהווה הכנסה החייבת במס. פקיד שומה גוש דן לא קיבל זאת
וקבע כי התשלום כן חייב במס.
בית המשפט העליון קבע היום (א') כי הגמול שקיבל
התובע הייצוגי הינו תקבול שמקורו בעסקת אקראי בעלת אופי מסחרי, ועל כן יש לחייבו
במס. השופט יורם דנציגר כתב בפסק הדין כי "הגמול נועד לתמרץ תובעים להגיש
תובענות ייצוגיות במקרים המתאימים לכך".
עוד הוסיף, כי "התובע הייצוגי לוקח על
עצמו הוצאה כספית וסיכון. המערער מילא תפקיד מעין יזמי, והגמול מהווה בעיקרו של
דבר תמורה בגין כך. זאת בפרט נוכח העובדה כי במקרה זה נפסק הגמול מתוך הסכום בו
זכתה קבוצת התובעים כולה, ועל כן ברי כי המדובר במעין "פרמיה" אותה
שילמו חברי הקבוצה למערער בגין הטרחה שנשא והסיכון שנטל", כתב דנציגר.
(ע"א 1834/07)
