על פי חוק מנהלת משטרת ישראל מאגר מידע שעניינו תיעוד ורישום כל התיקים אשר נפתחו כנגד אדם, הן תיקים פתוחים המכונים גם מב"דים = ממתין לבירור דין (בין אם בתחנת המשטרה ובין אם בבית המשפט), הן תיקים סגורים.
חדשות לבקרים, מבקשים מעסיקים כי העובד ימציא לידיהם "תעודת יושר", כתנאי לקבלה לעבודה, וזאת אף על פי שאינם מורשים לקבל זאת (תעודת יושר נמסרת למוסדות בלבד). למעשה, כוונת המעבידים הינה לגיליון המרשם הפלילי, וזאת על מנת לתהות על קנקנו של המועמד. אלא שגיליון המרשם הפלילי, עלול להכיל תיקים אשר אף אם לא הגיעו לשלב הליך שיפוטי, נסגרו (ככלל בגין העילות "חוסר ראיות" או "אין הצדקה בנסיבות העניין להעמיד לדין"), ולמרבה הצער, די בעצם קיומו של הרישום כדי לפסול המועמד לעבודה, בשל הכתם הרובץ על שמו הטוב.
חוק המרשם הפלילי קובע מספר קריטריונים למחיקת הרישומים הפליליים, ואולם, טרם מחיקתו של תיק פלילי מהמרשם הפלילי, יש לבצע הבחנה בין שני סוגי רישומים: רישום משטרתי ורישום פלילי.
הרישום המשטרתי הינו תיעוד המשטרה בדבר תיקים פתוחים שטרם ניתנה החלטה לגביהם; תיקים אשר הוגשו כתבי אישום בגינם אך טרם הכריע בית המשפט את הדין בעניינם (מב"דים); וכן, תיקים שלא הוגשו בגינם כתבי אישום, והגורמים האמונים (המשטרה, התביעות או הפרקליטות) החליטו בסופו של יום, שלא להמשיך לחקור ו/או להעמיד לדין את האדם, וזאת בגין אחת מהעילות הבאות:
א. חוסר ראיות: חומר הראיות הקיים כנגד החשוד, אינו מספיק דיו כדי להעמידו לדין, כך שאין סיכוי סביר להרשעתו. ויודגש, כי די שקיים ספק סביר בדבר חפותו של החשוד כדי להותיר עילת הסגירה "חוסר ראיות".
ב. נסיבות העניין אינן מצדיקות העמדה לדין (אין עניין לציבור): אופייה של עילה זו הוא במאזן שיקולים, לפיו אף אם יש ראיות לביצועה של עבירה על ידי חשוד זה או אחר, דווקא העניין הציבורי שלא להעמיד החשוד לדין גובר וזאת בשל התקיימותן של נסיבות שונות, בהן: חומרת העבירה; מהות החשוד; קורבן העבירה וכיוצ"ב.
ג. היעדר אשמה: המעשה שיוחס לנחקר/חשוד אינו מהווה עבירה, או לחילופין, העבירה לא בוצעה על ידי החשוד.
ד. עילות נוספות: עבריין לא נודע; מות חשוד או נאשם; החשוד אינו בר עונשין.
יצוין, כי בעוד שתי העילות הראשונות יוצרות רישום משטרתי שאינו מהווה "עבר פלילי" או "תיק פלילי", סגירת תיק בגין עילת "היעדר אשמה", מביאה למחיקתו של התיק כלא היה, ולכן, נחקרים רבים מנצלים זכותם בבקשה לשינוי עילת סגירת התיק, והכל על מנת שלא יוותר כתם ורבב לשמם.
אפשרות אחרת, ומשחלף מועד הגשת הבקשה, הינה הגשת בקשה למחיקת רישום משטרתי (זאת בהתאם לחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, תשמ"א-1981), אשר נדרשת לענות על קריטריונים מספר, הם אמות מידה לביטול הרישום.
כן, על מגיש הבקשה לעמוד בתנאי טכני (תקנות המרשם הפלילי ותקנת השבים (אמות מידה לביטול רישומי משטרה), תשס"ט-2009), הקובע כי על מנת שיוכל בגיר להגיש בקשה למחיקת רישום פלילי בעבירה מסוג פשע, נדרשת לחלוף תקופה בת 7 שנים (בניגוד לקטין – 5 שנים) מיום קרות הארוע עד למועד הגשת הבקשה, ובעבירה שאינה מסוג פשע, תקופה של 5 שנים (קטין – 3 שנים).
לפיכך, מומלץ כי הבקשה האמורה תוגש על ידי מי המתמחה בתחום, אשר ביכולתו לתמוך הבקשה בטיעונים רלוונטיים – הן עובדתיים הן משפטיים, להתייחס כיאות לנסיבות ביצוע העבירה, לעילה בגינה נסגר התיק, וכן, לנסיבותיו האישיות של החשוד.
רישום פלילי מכיל רישומם של כלל ההליכים הפליליים אשר החלו בהגשת כתב אישום ונסתיימו בהרשעות ועונשים בבתי המשפט השונים; צווי מבחן; צווי התחייבות להימנעות מביצוע עבירה; צווים לביצוע שעות לתועלת הציבור, ועוד.
סמכות נוספת שניתנה לנשיא המדינה והינה מעבר לחון עבריינים ולהקל בעונשם, היא מחיקתו של רישום פלילי, זאת בהגשת בקשה לקיצור תקופות ההתיישנות והמחיקה במרשם הפלילי (אף זאת בהתאם לחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, תשמ"א-1981).
ואולם, מחיקת ההרשעה אין משמעה מחיקה פיזית של הרישום, כי אם צמצום רשימת הגורמים הרשאים לעיין ברישום שנמחק. עם זאת, למחיקה זו השפעה על שינוי הסטטוס המשפטי של האדם שנמחקה הרשעתו: מי שהרשעתו נמחקה, ייחשב לעניין כל דין כמי שלא הורשע; ראיה בדבר גילוי הרשעה שנמחקה לא תהא קבילה בהליך משפטי או כל גורם הממלא תפקיד ציבורי על פי דין (למעט חריג); שאלה הנוגעת לעברו של אדם, לא יראו בה כמתייחסת להרשעה שנמחקה, וכו'.
יש לדעת, כי פנייה בבקשת קיצור תקופות התיישנות והמחיקה במרשם הפלילי, הינה ה"אופציה האחרונה" בהליך הפלילי, ומאחר ששיקולי הנשיא בבחינתו הבקשות המופנות אליו, שונים מאלו שמפעיל בית המשפט, ממולץ להיעזר בשירותיו של עורך דין פלילי להגשת הבקשה האמורה.
