בעוד גרסת הנאשם הופרכה לחלוטין, הוא לא הביע חרטה על מעשיו ואף לאור התוצאות הקשות של הפגיעה בילדה בת 13 – מצא ביהמ"ש לנכון להמתיק את עונשו
בית המשפט העליון דחה את ערעורו של צעיר שהורשע בביצוע אונס ומעשה סדום בקטינה בת 13. יחד עם זאת, ראה בית המשפט לנכון להפחית מהעונש שנגזר עליו לאור חד-פעמיות המקרה, גילו הצעיר, רצון להרמוניה בענישה ומחדלי חקירה של המשטרה. העונש הועמד על 15 שנות מאסר בפועל במקום 18 שנגזרו במקור.
כנגד המערער הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי, שייחס לו עבירות של אינוס קטינה, מעשה סדום, איומים ושיבוש מהלכי משפט. על פי העובדות המתוארות בכתב האישום, המתלוננת, שהייתה באותה עת כבת 13 שנים, נפגשה באחד הערבים עם חבריה בגן ציבורי. במהלך אותו מפגש שוחח המערער, שהיה באותה עת כבן 20, עם המתלוננת וחבריה. לאחר המפגש, בעת שעשתה המתלוננת את דרכה לביתה, הבחינה כי המערער עוקב אחריה. בשלב זה החל המערער לדבר עם המתלוננת ולשאול אותה שאלות, במהלכן חשפה המתלוננת בפניו את גילה.
בשלב מסוים אחז המערער בחוזקה בידה של המתלוננת ומשך אותה לכיוון חניון תת-קרקעי סמוך, שם השליך את הטלפון הנייד שלה הצידה ואנס אותה תוך איומים כי אם תצעק או תתנגד יהרוג אותה. בתום האירוע, ליווה המערער את המתלוננת לפתח ביתה, אמר כי יתקשר אליה למחרת והורה לה שלא לפנות למשטרה או לספר לאמה על האירוע. מהיום שלמחרת ועד למועד מעצרו התקשר המערער למתלוננת פעמים רבות וביקש להיפגש עימה.
המערער הציג גרסה שונה לאירועים. לטענתו, הוא הצטרף לבילוי של המתלוננת וחבריה, שהיה רווי אלכוהול, בסופו ליווה את המתלוננת לביתה ובדרך קיימו יחסי מין בהסכמה בחניון. לטענת המערער, המתלוננת נראתה בוגרת לגילה ואף אמרה לו בפני חבריה שהיא בת 17. עוד טען כי המתלוננת גילתה כלפיו חיבה בחברה ונשקה לו, והם אף שוחחו שעה ארוכה ליד ביתה, שם עישן מספר סיגריות שבדליהן נותרו במקום.
המערער הורשע בביהמ"ש המחוזי במרבית העבירות שיוחסו לו ונגזרו עליו 18 שנות מאסר בפועל ושנתיים על תנאי. ההרשעה התבססה על קבלת עדותה של המתלוננת כמהימנה והעדפתה על פני עדותו של המערער. כמו כן תמך בית המשפט את ההרשעה בראיות נוספות, כגון עדות אמה של המתלוננת, עדויות שוטרים ומומחים וממצאי הבדיקה הגופנית שנערכה במתלוננת לאחר הגשת התלונה.
בית המשפט קמא קבע כי ליבת גרסתו של המערער לפיה המתלוננת, ילדה בת 13, החליטה מרצונה לקיים יחסי מין לראשונה בחייה בחניון חשוך על סמך היכרות שטחית של מספר דקות - אינה מתיישבת עם ניסיון החיים, עם טבע האדם ועם התנהגות סבירה של ילדה צעירה.
בשיקולים לקביעת העונש התחשב בית משפט בין היתר בחומרת מעשי הנאשם, בתוצאות הקשות של המעשה שעשה ובתסקיר של שירות המבחן, ולפיכך קבע את העונש על הרף הגבוה. הערעור לעליון כוון הן נגד ההרשעה והן כלפי העונש.
בית המשפט העליון, מפי השופטת דפנה ברק-ארז, קבע כי ליבת המחלוקת במקרה דנן היא מחלוקת עובדתית – האם היה אונס או יחסי מין בהסכמה, כאשר בעניין זה יש לסמוך על התרשמותו הבלתי אמצעית של בית המשפט קמא מהעדויות שבפניו, לאור ההלכה הקובעת כי ערכאת ערעור לא תמהר להתערב בממצאים מסוג זה שנקבעו ע"י הערכאה הדיונית.
אשר לערעור על העונש, סבר בית המשפט כי יש לתת את הדעת לחומרתה וכיעורה של העבירה והשפעתה על המתלוננת, לגילה הצעיר של המתלוננת ולעובדה כי המערער לא הביע חרטה על מעשיו. מנגד, נקבע כי השיקולים לקולא לא באו לידי ביטוי מספק בקביעת העונש.
בין שיקולים אלו ציין בית המשפט את העובדה שהמערער הורשע רק במקרה אחד של אינוס ומעשה סדום ולא בסדרת מקרים, ואת גילו הצעיר של המערער, על אף שלא היה קטין במועד ביצוע העבירה. השופט אליקים רובינשטיין סבר כי יש לתת את הדעת גם לעונשים שהוטלו על ידי בתי המשפט במקרים אחרים, על מנת להוביל להרמוניה בענישה. השופט יצחק עמית סבר כי לכל אלו יש להוסיף משקל למחדלי החקירה שבוצעו ע"י המשטרה.
לאור האמור, קבע בית המשפט כי מעונשו של המערער יופחתו שלוש שנות מאסר בפועל, כך שהעונש יועמד על 15 שנות מאסר בלבד. הערעור על הכרעת הדין נדחה, הערעור על גזר הדין התקבל.
