קשיש שילם למרפאה העוסקת ברפואה אלטרנטיבית 1,470 שקל, ובסוף הבדיקה קיבל דיסק עם הקלטה של הפגישה - אך כשביקש לקבל אבחנה כתובה, סירבה המרפאה
התובע, קשיש בן 81, הגיע אל הנתבעת לשם קבלת אבחון בגלגל העין, בעקבות פרסומים שקרא בעיתון. לטענתו, בסיום הפגישה קיבל דיסק עליו הוקלטה הפגישה, והנתבעת אמרה לו כי תשלח את האבחנה כעבור מספר ימים, אולם במקום אבחנה קיבל התובע תוכנית מזון המשתרעת על פני עמודים רבים, ובדיקות דם נוספות בעלות אלפי שקלים.
התובע פנה שוב לנתבעת בבקשה כי תשלח לו את האבחנה על מנת שיוכל לגשת עימה לקופת החולים, אך לא נענה ורק כעבור חמישה חודשים לטענתו, נאמר לו כי לא מקובל לשלוח אבחנה בכתב ועליו להסתפק בדיסק שקיבל. בתביעה שהגיש לביהמ"ש לתביעות קטנות בת"א, טען האיש כי כל שביקש היה אבחנה כתובה, כפי שהובטח בפרסומים.
מנהל המרפאה, שהינו בעלה של הנתבעת, טען כי הנתבע יכול היה לבחור אבחון ספציפי או מקיף, ובחר באבחון המקיף שהינו בעל עלות גבוהה יותר. לטענתו, במשך שעה ניתחו עבור התובע כל מה שקורה בגופו, ובסוף הפגישה, כנהוג במקום, קיבל דיסק המתעד את כל מהלך הבדיקה והאבחנות, כך שהתובע יכול להאזין לדיסק ולהסיק את המסקנות. מנהל המרפאה הדגיש כי התובע שילם עבור אבחון ותוכנית טיפול ואכן קיבל את שניהם, והפנה לדף מידע למטופל המפרט את השיטה.
השופטת אורלי מור-אל קיבלה את התביעה. לטענתה, מדובר בתחום הנקרא "רפואה אלטרנטיבית" או "רפואה משלימה", אשר אינו מוסדר בחקיקה ונעדר פיקוח שלטוני ולפיכך על בית המשפט להכריע בכל מקרה בו מתעוררת סוגיה של יחסי מטפל ומטופל בתחום זה.
נקבע, כי התובע הגיע אל הנתבעת בעקבות פרסומת לפיה בכוחותיה לאבחן את מקור מחלותיו בגלגל העין, וכל שביקש היה אבחנה של מצבו עמה יוכל לפנות לרופא המשפחה, אך הוא יצא מהמרפאה כשבידו דיסק, תוכנית טיפול הכרוכה בהוצאה של אלפי שקלים ושורת בדיקות.
השופטת ציינה, כי מושכלות יסוד הן שאדם הנכנס לאבחון רפואי שמטרתו אבחנה, אכן יצא עם אבחנה כתובה, ולו היה התובע מבין מלכתחילה כי לא יקבל אבחנה אלא דיסק המתעד את הפגישה ממנו עליו לשאוב את האבחנות לבד, סביר להניח כי לא היה מתקשר בעסקה.
אמנם במהלך הבדיקה נאמר לתובע כי יקבל דיסק המתעד את הבדיקה, אך הדברים נאמרו לאחר חצי שעה של בדיקה, ובמועד מאוחר מדי.
עוד נקבע, כי התובע אינו חתום על דף המידע אשר לטענת נציג הנתבעת מפרט את השיטה, וזאת למרות שישנו מקום לחתימת המטופל. בהתייחסה לטענת נציג הנתבעת כי 'זו בעיה של התובע' שלא חתם על הדף, פסקה השופטת, כי זו דווקא בעיה של הנתבעת, שכן אין ביכולתה להוכיח כי התובע ראה את הדף, וספק אם הבין על מה הוא משלם.
לפיכך נקבע, כי בנסיבות שהוכחו, נוכח הטעיית התובע ולמצער טעותו, רשאי היה התובע לבטל את החוזה, ולקבל את כספו בחזרה.
השופטת ציינה, כי התעקשותה של הנתבעת שלא ליתן לתובע אבחנה כתובה אינה ברורה, שכן גם אם בדרך כלל היא אינה נוהגת ליתן אבחנה כזו, משחלה טעות היה עליה לחרוג ממנהגה. נקבע כי משבוטל החוזה, על הנתבעת להשיב לתובע 1,470 שקל.
