התובע הגיש חשבון על טיפול וטרינרי שנדרש לטענתו להצלת חיי הכלבה לאחר האירוע, וכן דרש פיצוי על נזקים לגדר שגרם הכלב הזר; יפוצה ב-4,800 שקל
התובע טען כי כלבו של הנתבע התפרץ לחצר ביתו מספר פעמים, גרם לנזקים בגדר החצר וכן גרם לפגיעות בגוף של כלבתו כתוצאה מקיום יחסי מין בין הכלבים. לטענת התובע, כלבתו הייתה בסכנת חיים והוא אף צירף לכתב התביעה סיכום מחלה והוראות טיפול מבית חולים הווטרינרי אוניברסיטאי, מהם עולה כי הכלבה עוקרה כתוצאה מדלקת רחם שנגרמה לה.
בבית המשפט העיד התובע כי הכלבה לא קיימה יחסי מין עם כלבים אחרים, וכי רק לאחר קיום יחסי המין גילה כי מצבה אינו שפיר. משסירב הנתבע לשאת בעלויות הנזקים, הגיש התובע תביעה זו לבית המשפט לתביעות קטנות ברמלה, בה דרש פיצוי עבור הנזק שנגרם לגדר ועבור הנזקים שנגרמו לכלבתו.
בעל הכלב הנתבע טען כי כלבו נקשר בחצר ביתו, אולם לא הכחיש כי אכן מספר פעמים התפרץ לחצר ביתו של התובע, ויתכן כי אף קיים יחסי מין עם כלבת התובע. לטענתו, נזקיה הרפואיים של הכלבה נגרמו כתוצאה מאי עיקורה, ולא כתוצאה מיחסי המין שקיימה עם כלבו, ולראייה, צירף תדפיס מהאינטרנט לפיו דלקת רחם יכולה להיגרם גם מעצם הייחום כשכלבה לא מעוקרת.
הרשמת הבכירה צבייה גרדשטיין פפקין קבעה, כי מאחר ואין מחלוקת כי כלבו של הנתבע התפרץ לחצר ביתו של התובע, הרי שמכח סעיף 41(א) לפקודת הנזיקין, ומאחר והנתבע אינו מכחיש כי כלבו התפרץ מספר פעמים לחצר בית התובע, הרי שאין ספק כי עליו לפצות את התובע עבור הנזקים שנגרמו לגדר.
לעניין נזקיה של הכלבה, דחתה הרשמת את טענות הנתבע לפיהן לא סביר כי נזקי הכלבה נגרמו כתוצאה מיחסי המין של הכלבים, שכן גם מהמאמר שהציג הוא עצמו עולה כי קיימת היתכנות כי דווקא יחסי המין, וייתכן אף הריון, הם שהביאו למחלת הכלבה וכי במקרה זה צירוף הנסיבות של קיום יחסי מין בסמוך למחלת הכלבה מלמדות כי המחלה הינה תוצאה של כניסת כלבו של הנתבע לחצר ביתו של התובע. לפיכך נקבע, כי התובע הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו, ועל הנתבע לפצותו.
נפסק כי הנתבע ישלם לתובע 3,307 שקל עבור התשלום לבי"ח הווטרינרי, 750 שקל בגין הנזק שנגרם לגדר החצר ו-750 שקל עבור הוצאות משפט.
(ת"ק 18660-01-12)
