במקרה שני בו נדחתה תביעה נגד עו"ד בטענה לרשלנות מקצועית, נאמר כי "לא בכל מקום בו קיים נזק קיים גם מזיק, ולא כל קושי אובייקטיבי ניתן לייחס לאיש המקצוע"
לביהמ"ש לתביעות קטנות בת"א הוגשה תביעה נגד עורך דין, עימו התקשרה התובעת בהסכם שכר טרחה לצורך מתן ייעוץ משפטי ביחס לתיק הגירושין שלה.
לטענת התובעת, עורך הדין לא סיפק את השירותים להם התחייב למרות שקיבל שכר טרחה בהיקף של 20 אלף שקל, והתנהלותו גרמה לה נזקים כספיים כמו גם נזק אותו הגדירה כ'נזק משפחתי'.
האישה טענה בין היתר, כי מאחר ובביה"ד הרבני התנהלה תביעת גירושין אותה יזם הבעל, ובבית המשפט לענייני משפחה התנהל הליך של פירוק שיתוף ביחס לדירת בני הזוג, שכר הטרחה שולם לעורך הדין עבור ארבע ישיבות בכל אחת מן הערכאות. אולם, בסופו של יום לא נדרש עורך הדין להופיע בארבע ישיבות ולכן לטענתה שכר טרחתו היה מופרז והוא אף התרשל בדרך התנהלותו בשתי הערכאות, בין היתר בכך שבתביעת פירוק השיתוף ניתן פסק דין על דרך הפשרה מבלי שהוסברה לה משמעות פסיקה זו, ובכך שלא הגיש תביעות נוספות לביה"ד הרבני ולביהמ"ש לענייני משפחה.
לכתב התביעה צורף הסכם שכר הטרחה, ממנו עולה כי שירותיו של עורך הדין נשכרו לצורך ייצוג בהליכים אשר התנהלו באותה עת בביה"ד הרבני ובביהמ"ש לענייני משפחה, ונכתב בו במפורש כי שכר הטרחה אינו תלוי במספר הישיבות שיידרשו, ולא יגרע במקרה של סיום ההליכים בדרך של הסכם.
השופטת הלית סילש דחתה את התביעה. נקבע, כי לא ניתן לקבל את טענת התובעת לפיה ניתן ללמוד על התרשלותו של עורך הדין ועל כך שגבה שכר טרחה מופרז, מכך שהוא לא נדרש להופיע בארבע הישיבות כפי שנקבע בהסכם. איכות עבודתו של עורך דין, כך נפסק, אינה נלמדת בהכרח ממספר הישיבות להן הוא נדרש או מתוצאות ההליך.
"עצם דחיית/קבלת הטענות, אינה מקימה עילת תביעה כנגד עורך הדין מכוח עוולת רשלנות" הדגישה השופטת, וציינה כי במקרה הנדון התובעת לא הציגה כל הוכחה לצורך בקיומן של ישיבות נוספות.
עוד נקבע, כי ברמה המהותית צלחה דרכה של התובעת שכן התנגדותה לכך שתחויב בגירושין – התקבלה, וכי מהמסמכים שהוגשו לא ברור איזה פגם יש ליחס לעורך הדין, מה גם שבמבחן התוצאה פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה הקנה לתובעת 65% מהזכויות בדירת הצדדים ו ו-35% בלבד לבעל.
לעניין טענת התובעת כי היה על עורך הדין להגיש תביעות נוספות, קבעה השופטת כי הסכם שכר הטרחה מתייחס במפורש להליכים שהיו קיימים בין הצדדים באותה עת, ואין בו כל התייחסות להגשת תביעות נוספות.
"לא בכל מקום בו קיים נזק, קיים גם מזיק; לא בכל מקום בו ניצב אדם מול קושי אמיתי וברור, יש ליחס אותו, בהכרח, לאיש המקצוע אשר ניצב לצידו", כתבה השופטת סילש.
"אכן מקצוע קשה"
במקרה אחר שנדון אף הוא לאחרונה, דחה ביהמ"ש לתביעות קטנות בת"א שתי תביעות שאוחדו כנגד עורכת דין בטענה לרשלנות מקצועית, טיפול לא הוגן, לחצים בהשגת פשרה ועוד.
השופט מנחם (מריו) קליין קבע, כי לאחר שעבר על מלוא החומר לא מצא כל דופי בהתנהלות עורכת הדין ומשרדה, ונראה כי התובע יוצג במסירות ובנאמנות.
"מקצוע עריכת הדין מן הקשים שבמקצועות החופשיים", כתב השופט, והסביר – לעורך הדין יריבים רבים וחזיתות שונות: הצד שכנגד הסובר פעמים רבות כי עורך הדין ולא הלקוח הוא הוא האשם האמיתי בסכסוך, בא כוחו של הצד שכנגד, בית המשפט, שם על עורך הדין לפעול כ–Officer of the Court ולאחר כל אלו, לעיתים נאלץ עורך הדין להתמודד מול לקוחו המסרב לשלם את שכר הטרחה המוסכם, ולעיתים מטיח בו האשמות מופרכות.
"אכן מקצוע קשה מקצוע עריכת הדין" סיכם השופט.
(ת"ק 12791-12-11)
(ת"ק 4041-05-12)
(ת"ק 4026-05-12)
