חדשות

נדחתה תביעה ובקשה לאישורה כייצוגית כנגד אגרת השמירה שגבתה עיריית רעננה; לא הוכחה הטענה שכספי האגרה אינם משמשים לפעולות שמירה או אבטחה כאמור בהוראות המעבר ובחוק העזר

אם בעשור שעבר הביטחון האישי אוים ע"י טרור, כיום האיום המרכזי הוא הפשיעה - פריצות וגניבות שפשטו בארץ ולא פסחו על העיר המבוססת רעננה. בניסיון לתת מענה לאוזלת היד של המשטרה, גבתה עיריית רעננה מהתושבים אגרת שמירה – שכצפוי עוררה התנגדות בקרב חלק מהתושבים. ביהמ"ש המחוזי דחה תביעה ובקשה לאישורה כייצוגית כנגד אגרת השמירה, בקובעו כי העירייה פעלה מכח סמכותה.

משנת 2002 ועד סוף שנת 2010  גבתה עיריית רעננה אגרת שמירה לפי חוק עזר לרעננה. חוק העזר חוקק לאחר פרסום שני חוזרי מנכ"ל של משרד הפנים, לפיהם אגרת השמירה תממן מרכיבי שמירה וביטחון מעבר לאלו שהמקור הכספי להם הוא מחוץ לרשות המקומית, ועל הרשויות המקומיות לייחד את ההוצאות לאבטחה מטעמי פעילות חבלנית עויינת (פח"ע), או באופן יחסי לחלק הנדרש לאבטחה מטעמי פח"ע. 

בפסק דין שניתן בבג"צ מלינובסקי בדצמבר 2009 בוטל חוק עזר דומה של עיריית חולון, ונקבע כי על העירייה לחדול מלגבות את האגרה בתוך שנה ממתן פסק הדין. בפסק הדין נמתחה ביקורת על מדיניות משרד הפנים שעודדה הפעלת סיירות בעלות ייעוד בטחוני, מבלי לקבוע אמות מידה ברורות להפעלתן.

בין היתר נקבע, כי מאחר שסיירת הבטחון עסקה בעיקר בעניינים של סדר ציבורי ולא בענייני פעילות חבלנית עוינת, היה על העירייה לממנה מתוך התקציב הרגיל. למרות ביטול חוק העזר נקבע מפורשות, כי אין מקום להשיב את הסכומים ששולמו בגין היטל השמירה עד כה. כן הוטל על משרד הפנים לקבוע נוהלים ברורים לסוג הפעילות הבטחונית שרשות מקומית מוסמכת לקיים.

בעקבות בג"צ מלינובסקי, פרסמה עיריית רעננה הודעה על הפסקת גביית אגרת השמירה, החל מ-1.1.2011. בדצמבר 2011 פורסם חוק לתיקון פקודת העיריות (הוראת שעה), אשר הוסיף סעיף המסמיך את העיריות להסדיר עניני שמירה, אבטחה וסדר ציבורי בנושאים, בתנאים ובסייגים שקבעו שר הפנים והשר לביטחון פנים, בהסכמת שר המשפטים. סעיף 2 בהוראת השעה קבע כי אם נקבעה אגרה בעד שירותי שמירה בחוק עזר שהיה בתוקף ערב תחילתו של החוק, תהיה רשות מקומית רשאית לגבות את האגרה עד ליום 31 בדצמבר 2011.

ביום 4.4.2011 חזרה העירייה לגבות אגרה. המבקש טוען שהסיירת העירונית ברעננה הפכה ליחידה העוסקת בהגנה על רכוש, טיפול ראשוני בתאונות דרכים ושמירה על הסדר הציבורי, והמטרה העקרית של טיפול באירועי פח"ע הפכה שולית. לטענתו, גביית האגרה עד 1.1.2011 והחל מ-4.4.2011 נעשתה בחוסר סמכות.

העיריה טענה כי יש לדחות את התובענה המתייחסת לתקופה שעד 31.12.2010 על הסף. כן נטען, כי הגביה החדשה מיום 4.4.2011 - נעשתה לפי הוראת השעה שנחקקה בעקבות בג"צ מלינובסקי.

בית המשפט קבע כי אם בבג"ץ מלינובסקי נצטוותה העירייה לחדול מהגבייה רק כעבור שנה תמימה, אין לדרוש חדילה מוקדמת מזו מעיריית רעננה, שחוק העזר שלה כלל לא נדון בבג"ץ. ביהמ"ש הוסיף כי טוב עשתה העירייה שהחליטה לבחון מחדש את גביית אגרת השמירה, והודיעה על חדילה מגבייה. אין טענה שהעירייה גבתה אגרת שמירה לאחר 1.1.2011, ועל כן יש לקבוע כי העירייה חדלה מן הגביה.

בית המשפט הוסיף וציין כי העירייה שבה לגבות אגרה מכח סעיף 2, שהוא הוראת המעבר. מטרת הוראת המעבר היתה לאפשר לרשות להוסיף ולגבות את האגרה לתקופת ביניים שעד 31.12.2011, כאשר המצב העובדתי לא היה ידוע.

נקבע, כי החוק לתיקון פקודת העיריות (הוראת השעה) מיישם את בג"צ מלינובסקי ומורה לשרי הממשלה הרלוונטיים לקבוע נושאים, תנאים וסייגים להסדרת ענייני שמירה, אבטחה וסדר ציבורי. עד ההסדרה המנהלית, אושררו חוקי העזר הקודמים באמצעות הוראת המעבר. התניית הוראת המעבר בקיום תנאי הוראת השעה (הוראות השרים) כאחת מהצעותיו של המבקש, היתה מאיינת את הוראת המעבר שהמחוקק קבע. לפיכך נקבע, כי הוראת המעבר היא מקור סמכות חוקי להפעלת חוק העזר הקודם, ולגבייה על פיו.

עוד נקבע, כי אין די בטענות המבקש כדי לבסס לכאורה טענה אפשרית שכספי האגרה אינם משמשים לפעולות שמירה או אבטחה כאמור בהוראות המעבר ובחוק העזר. לא זו אף זו: הטענות שבפי המבקש דומות לאלו שהושמעו ונתקבלו על דעת בית המשפט העליון בבג"ץ מלינובסקי, אלא שבמקרה דנן העירייה הוסמכה בהוראת המעבר להוסיף ולגבות את האגרה. כלומר, עתה נעשה הדבר בסמכות וברשות, לפחות למשך תקופת המעבר.

לפיכך נקבע כי סיכויי המבקש להוכיח טענותיו קלושים, ומשום כך אין אפשרות סבירה שהשאלות המשפטיות תוכרענה בתובענה לטובת הקבוצה. על כן נדחתה הבקשה לאישור תובענה ייצוגית, ויחד עמה גם התביעה האישית של המבקש.

(ת"צ 25028-06-11).