לא נרשמה הערת אזהרה בזמן, הונפק אישור זכויות לאקוני, לא הועמדו בטחונות ראויים לכספי הרוכשים והופרה חובת הזהירות * בתוך הפיצוי: 30 אלף שקל בגין עוגמת נפש
בית משפט השלום קיבל תביעתם של רוכשי דירה, שטענו כי עורכת הדין שייצגה אותם בעסקת הרכישה, כמו גם באת-כח החברה היזמית של פרויקט הבנייה, פעלו ברשלנות וגרמו להם לנזקים. בית המשפט קבע כי עורכת הדין ביצעה שורה של מחדלים ברשלנות והקלת ראש בהגנה על זכויות לקוחותיה, וכי ב"כ החברה היזמית פעלה בחוסר תום לב והסתירה פרטים מהותיים ביודעין.
התובעים חתמו על הסכם לרכישת דירה שהייתה חלק מפרויקט בנייה בפתח תקוה, ושכרו את שירותיה של עורכת הדין. ההסכם נחתם לאחר שהתקבלו מאת ב"כ החברה היזמית, אשר ניהלה את מרשם הזכויות מטעם החברה, אישור זכויות שפירט את זכויות המוכרים בדירה, ונסח טאבו.
במסגרת חתימת ההסכם שולם התשלום הראשון ע"י התובעים. לאחר שנחתם הסכם רכישה בין בעלי הדירה (המוכרים) לבין התובעים (הקונים), התקבל מידע חדש ממשרדה של ב"כ החברה, שעניינו בחובות של בעלי הקרקע המקוריים ושל החברה היזמית לרשויות המס, אשר בגינם נרשמו בלשכת רישום המקרקעין עיקולים שנרשמו לאחר חתימת הסכם הרכישה, אולם בטרם נרשמה הערת אזהרה לטובת הרוכשים.
משהבינו הרוכשים כי לא תתאפשר העברת הנכס על שמם, נוצרו חילוקי דעות בין הצדדים. הרוכשים הודיעו על ביטול ההסכם בשל הפרה יסודית תוך דרישה להשבת הסכום ששולם, ובמסגרת הסכם פשרה בין הצדדים סוכם על חילוט כמה אלפי דולרים לטובת המוכרים. רק כשנה וחצי לאחר חתימת הסכם המכר, הנפיקה ב"כ החברה אישור זכויות מפורט שכלל עיקולים לטובת רשויות המס, וקבע כי הקרקע טרם הועברה לבעלות החברה היזמית בשל היעדר אישורי מס שבח ומס רכישה.
לאור האמור, הגישו הרוכשים את התובענה דנן, במסגרתה דרשו לחייב את שתי עורכות הדין ביחד ולחוד בסכום הנזק שנגרם להם עקב רשלנות ומחדלים שביצעו. כלפי הנתבעת 1, ב"כ התובעים, נטען כי התרשלה במילוי תפקידה כעורכת הדין שייצגה את הרוכשים, עת לא ערכה את כל הבדיקות המשפטיות שנדרשו בטרם נחתם הסכם הרכישה, לא קיבלה לידיה את כל האישורים והמסמכים הנחוצים לשם העברת הזכויות על שם התובעים לרבות אישורי מסים, לא וידאה כי החברה היזמית פעילה, וכן לא פעלה לרישום הערת אזהרה מיד לאחר חתימת חוזה הרכישה.
לגבי הנתבעת 2, ב"כ החברה, נטען כי התרשלה שעה שהנפיקה אישור זכויות לאקוני ממנו לא ניתן היה להסיק על המצב המשפטי לאשורו, וכן מאחר ורשמה הערת אזהרה לטובת התובעים רק לאחר חודשיים מיום חתימת הסכם הרכישה. לטענת התובעים, זו הסתירה מהצדדים מידע ומסמכים חיוניים אשר היו בשליטתה ובחזקתה, ואשר הייתה מחויבת למסרם עובר למועד החתימה על הסכם הרכישה.
בית המשפט קבע, לאחר בחינת חומר הראיות, כי הנתבעת 1 התרשלה במילוי תפקידה תוך שהפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה כעורכת דין כלפי לקוחותיה התובעים, חובה המתעצמת בעסקאות מקרקעין ומכוחה על עורך הדין לפעול ככל הדרוש על מנת לגלות קיומו של פער בין נוסח החוזה לבין המציאות העובדתית הקיימת בפועל.
בית המשפט לא שוכנע כי עורכת הדין ערכה את כל הבדיקות המתבקשות עובר למועד החתימה על הסכם הרכישה. כמו כן, לא הוצגה בפניו כל תכתובת לפיה עורכת הדין ביקשה את כל המסמכים הדרושים לצורך העברת הזכויות, ובכלל זה אישורי מיסים, בטרם החתימה. יתרה מכך, עורכת הדין אף לא דאגה להגן על כספי התובעים ולא דאגה להעמדת בטחונות ראויים מצד המוכרים לכספים ששולמו על ידם.
בית המשפט דחה את טענתה של עורכת הדין לפיה במועד החתימה יצאה עם התובעים אל מחוץ לחדר והתריעה בפניהם שלא לחתום על הסכם הרכישה, שכן זו לא העלתה את האזהרה על הכתב כפי שהיה מתבקש, וכן נמנעה מלהביא את ב"כ המוכרים להעיד לכל הפחות על יציאת התובעים מהחדר במעמד החתימה, עדות אשר היה בה כדי לחזק את טענותיה. לאור האמור נקבע כי עורכת הדין התרשלה בביצוע תפקידה.
לגבי הנתבעת 2 נקבע כי יש להחיל עליה את נטל ההוכחה כי לא התרשלה, מכוח הכלל של "הדבר מעיד בעד עצמו" המצוי בסעיף 41 לפקודת הנזיקין. בית המשפט קבע כי הנתבעת 2 לא עמדה בנטל זה.
לאור האמור קבע בית המשפט, כי מאחר ורשלנותן של שתי עורכות הדין כרוכות זו בזו, יש לחייבן ביחד ולחוד בסכום הנזק, שנקבע ע"ס 125,305 שקל, מתוכם 30,000 שקל בגין עוגמת הנפש שנגרמה לתובעים.
