מאבטחים זכו לתוספות שכר בגין שכר דירה ובגין מנוי לחדר כושר, מבלי ששכרו דירה או התאמנו במכון – תוספות אלה ייחשבו כחלק משכרם השעתי
ממה מורכב השכר החודשי הבסיסי? בית הדין האזורי לעבודה בב"ש מתח עוד קצת את ההגדרות, וקבע כי תוספות לשכר בגין שכר דירה וחדר כושר ייחשבו כחלק משכרו הקובע של העובד אם מדובר למעשה בתוספות פיקטיביות - העובדים לא התאמנו בחדר כושר ולא התבקשו להראות חוזה שכירות.
מדובר בארבע תביעות של מאבטחים שעבדו במתן שרותי שמירה ואבטחה בקו התפר, ליד מיתר, בהתאם לחוזה בין המעסיקה לבין משרד הביטחון. התובעים קיבלו שכר בסיס לשעה וכן שולמו להם התוספות השעתיות הבאות: דמי הבראה, דמי חגים, מענק התמדה, חדר כושר ושכר דירה, ושניים מהם גם קיבלו תוספות בגין חופשה שנתית ופיצויים.
לטענת המאבטחים, התוספות השעתיות המופיעות בתלוש השכר הינן פיקטיביות, שכן הן לא מותנות בתנאי ועל כן יש לראות בהן חלק מהשכר הקובע. שניים מהם אף טענו, כי הם לא התאמנו בחדר כושר וכי הנתבעת לא סיפקה להם דירה למגורים או דרשה מהם להראות חוזה שכירות.
המעסיקה טענה בעניין הוצאות שכ"ד וחדר כושר, כי מדובר בהשתתפות אמיתית בהוצאה נדרשת ואין לראות בה תוספת שכר פיקטיבית כל עוד לגבי רוב העובדים היא אינה כזו.
בית הדין קבע כי אשר למרכיבי השכר השעתי, נטל השכנוע כי תשלום מסוים המכונה "תוספת" מהווה חלק אינטגראלי של שכר העבודה - חל על העובד. על מנת שסכום המשתלם כשכר עבודה יהווה תוספת ולא חלק מהשכר הכולל המשמש לחישוב פיצויי פיטורים, צריך שהתשלום יהא מותנה בתנאי או במצב.
מבחינה זו, אין מניעה שתשלום כמו דמי הבראה כפי שנעשה בענייננו, יפוצל לתשלום חודשי או שעתי והדבר אינו שולל ממנו את אופיו כהחזר הוצאות. הדברים נכונים גם לגבי דמי חגים, אך כמובן שאינם ישימים לגבי חופשה שאין לפדותה מידי חודש אלא אם העובד יצא לחופשה בפועל, וכן לגבי פיצויי פיטורים, אלא אם ההסכם אושר על ידי שר העבודה.
אשר להוצאות שכר דירה וחדר כושר, קבע בית הדין כי מאחר שהתובעים הצהירו כי מעולם לא התאמנו בחדר כושר, מעולם לא קיבלו דירה למגורים מהמעסיקה או התבקשו להראות חוזה שכירות, יש בכך כדי ללמד כי סכומים אלו הם שכר לכל דבר ועניין. בנוסף, טענת המעסיקה כי לגבי רוב העובדים מדובר בכיסוי הוצאות אמיתי לא הוכחה.
לאור האמור נקבע, כי שכרם השעתי הקובע של התובעים יחושב לפי שכר יסוד כולל שכר דירה, חדר כושר ופיצויים. לעניין אחד התובעים שהודה כי הוא מתאמן בחדר כושר, נקבע כי די בכך להוכיח כי מדובר בכיסוי של הוצאה אמיתית, ותשלום זה לא יחשב כחלק משכרו הקובע.
