נדחו טענות נהגים שללא כיול תקופתי אי אפשר לדעת, במידת הוודאות הנדרשת במשפט הפלילי, אם מד המהירות האלקטרוני ומד הלייזר אכן משקפים את מהירות הרכב
כנגד שני נהגים הוגשו במקרים נפרדים כתבי אישום בגין נסיעה במהירות מופרזת, בהתבסס על מדידת מהירות שנערכה ע"י המשטרה באמצעות מכשירי מדידה מסוג מד מהירות לייזר ומד מהירות אלקטרוני (ממל"ז וממא"ל).
שני הנהגים העלו בבתי המשפט לתעבורה טענות התוקפות את אמינות המכשירים בשל היעדר כיול תקופתי, אולם הורשעו בדין לאחר שבתי המשפט קבעו שלא הוכח קיומו של ספק סביר באמינות המדידה.
בערעור לבית המשפט המחוזי זוכתה הנהגת מהרשעתה לאחר שנקבע שהמדינה לא הוכיחה שהיא מכיילת את מכשיריה במסגרת הבדיקה התקופתית, ולפיכך תוצאות המכשיר אינן אמינות. עם זאת, הערעור שהגיש הנהג לבית המשפט המחוזי נדחה והרשעתו נותרה על כנה.
מכאן הוגשו בקשות רשות הערעור דנן, כאשר השאלה שעמדה בפני בית המשפט העליון היתה האם מחויבת משטרת ישראל לבצע כיול תקופתי למכשירי מדידת המהירות על פי אמות מידה מדעיות-מטרולוגיות, בנוסף לבדיקות היומיות והתקופתיות הנעשות להם.
יצוין, כי בית המשפט קיבל את בקשות רשות הערעור על אף היותן בקשות לערעור "בגלגול שלישי", לאור היותה של השאלה המתעוררת עקרונית ובעלת השלכות רוחב על ציבור המתדיינים בעבירות מתחום דיני התעבורה.
לטענת הנהגים, הצורך בכיול מטרולוגי תקופתי הוא נכון לכלל מכשירי המדידה באשר הם, ובלעדיו לא ניתן לדעת במידת הוודאות הנדרשת במשפט הפלילי - כי הערך המופק מן המכשירים אכן משקף את מהירותו של הרכב הנמדד. מנגד טענה המדינה כי פסיקתו המנחה של בית המשפט העליון קבעה שדי בקיום הנחיות היצרן ונהלי המשטרה כדי להקים חזקת אמינות למכשירים.
בית המשפט קבע, מפי השופט סאלים ג'ובראן, כי נקודות המוצא לדיון הן כי בנוגע לשני המכשירים הנידונים – הממא"ל והממל"ז, קבע כבר העליון שבהתקיים תנאים מסוימים ניתן להסתמך על המדידות המופקות מהם כחזקה שבעובדה לגבי אמינותם ולהרשיע על בסיסן אף אם הם ראיה יחידה. נקודת מוצא נוספת הייתה כי בשני המקרים נשוא ההליך דנן פעלה המשטרה על פי הנהלים, הוראות היצרן, והנחיות הפסיקה.
בית המשפט עבר לדון בשאלה האם קיימת למכשירים הנידונים חזקת אמינות, כפי שטענה המדינה. אשר למד המהירות האלקטרוני, התבסס בית המשפט על פסק הדין בעניין ע"פ 5345/90 בראונשטיין נ' מדינת ישראל, בו נדונה אמינות תוצאותיו של מכשיר הממא"ל ונקבעו תנאים אשר הוכחתם מקימה חזקה עובדתית שלפיה ניתן להסתמך על תוצאותיו לצורך הרשעה, וקבע כי לא ניתן ללמוד מפסק הדין עצמו על היות ביצוע כיול מטרולוגי תקופתי תנאי להקמת החזקה. לפיכך נקבע כי קמה חזקה בדבר אמינותו של מכשיר הממא"ל שבאמצעותו נמדדה מהירות רכבה של הנהגת.
אשר למד הלייזר, התבסס בית המשפט על פסק הדין בעניין לוי ועטיה (ע"פ 4682/01 גבריאל לוי נ' מדינת ישראל) אשר קבע כי המכשיר אמין ומדויק בכפוף להפעלתו על ידי מפעיל מיומן ועל פי הנחיות היצרן, שכללו בתוכן הוראה לבדוק את המכשיר בטרם הפעלתו בכל פעם, בין היתר ב"בדיקת כיול". בדיקה זו פורשה ע"י בית המשפט בעניין לוי ועטיה כבדיקה שמטרתה לוודא כי טווח המכשיר ותזמונו מדויקים, ושהוא מסוגל למדוד מהירות של כלי רכב נעים, אולם תוכנה ותכיפותה לא פורטו. נקבע, כי פסק הדין הנ"ל לא התייחס לאפשרות שתבוצע בדיקה תקופתית במעבדה, ולא נמצא כל רמז לכך שכיול מטרולוגי תקופתי נדרש במסגרת התחזוקה השוטפת של מכשיר הממל"ז. לפיכך, נקבע כי בהיעדר חובת כיול ומשלא התעוררה מחלוקת ביחס להתקיימותם של התנאים הדרושים – קמה חזקת האמינות גם בעניינו של הנהג.
אשר לשאלה האם נסתרה חזקת האמינות ע"י הנהגים, קבע בית המשפט כי בראיות אותן הביאה הנהגת יש כדי ללמד על תועלת הטמונה בביצוע כיול מטרולוגי תקופתי, אולם הן אינן מוכיחות כי בהעדרו קיים חשש ממשי להרשעות שווא. נקבע, כי חזקת האמינות של שני המכשירים לא נסתרה, ולפיכך יש לקבל את ערעור המדינה על זיכויה של הנהגת ולדחות את ערעור הנהג על הרשעתו.
בסוף דבריו, ראה בית המשפט לנגד עיניו את הצורך לערוך סדר בפסיקות רבות וסותרות של ערכאות שונות בנושא, והנחה כי ככל שעולות טענות לפיהן די בהיעדר כיול תקופתי כדי לסתור את חזקת האמינות הקמה למכשירי מדידה מסוגים אלו - דינן להידחות, אלא במקרים בהם הובאו נתונים המוכיחים את הטענה עד כדי שבית המשפט משתכנע כי בהעדר כיול קיים סיכוי לסטייה ממשית מדיוק המכשיר, היוצרת ספק סביר ביחס להרשעתו של נהג הרכב הנמדד.
