שוקי משעול, לשעבר ממונה אזורי ברשות המיסים, התראיין בתוכנית "שש עם עודד בן עמי" בדבר שחיתויות בנציבות המדינה, בעוד שתגובת הנציבות ייחסה לו עבירות שוחד שלא היו ושעלו לכדי לשון הרע
בית משפט השלום בירושלים קיבל חלקית תביעה של שוקי משעול, בכיר לשעבר ברשות המסים, נגד נציבות שירות המדינה, בגין טענות ללשון הרע בתגובות שפרסמה הנציבות לראיונות שקוימו עמו בטלוויזיה, בהן הוצג באור שלילי.
משעול שימש בתפקיד של ממונה אזורי ברשות המסים. עניינה של התביעה בשתי תגובות שפורסמו מטעם נציבות שירות המדינה לראיונות שקוימו עם משעול בטלוויזיה. באותם ראיונות, שניתנו במסגרת התוכניות "שש עם עודד בן עמי" בערוץ 2 ו"שישי בחמש" בערוץ 1, טען משעול בין היתר, כי פוטר מתפקידו ברשות המסים לאחר שהתריע על שחיתויות, וכי כתב אישום שהוגש נגדו בגין כספים שקיבל שלא כדין ומסירת מידע היה "תפירת תיק" של המערכת שביקשה להתנכל לו לאחר שחשף את השחיתויות האמורות.
כמו כן טען משעול למינויים פוליטיים ומינויי מקורבים ברשות המסים ובנציבות המדינה, שנעשו על דעת נציב שירות המדינה, שנתן להם יד. בסיומם של הראיונות הללו, שודרו בתכניות האמורות תגובת הנציבות, בהן לטענת התובע הוא הוצג כאדם מושחת, דובר שקר, אשר הוגש נגדו כתב אישום המייחס לו שורה של עבירות, ובכלל זה עבירת שוחד. לטענת משעול, עלו תגובות אלו לכדי לשון הרע כנגדו ולכן דרש פיצוי.
בית המשפט קבע כי אכן יש בתגובות הנציבות משום לשון הרע. נקבע, כי הדברים שיוחסו למשעול העמידו אותו באופן מובהק באור שלילי, וכי היה בהם כדי לבזותו ולהשפילו בעיני האדם הסביר ולפגוע במשלח ידו. יתר על כן, נקבע כי קביעה זו מקבלת משנה תוקף לאור העובדה שהדברים הובאו כתגובה רשמית של נציבות שירות המדינה, שהיא גוף גדול ובעל חשיבות רבה בעיני הציבור ולדבריו ניתן משקל יתר ע"י האדם הסביר.
בחינת ההגנות שבחוק
לאור האמור, עבר בית המשפט לבחון את שאלת התקיימותן של הגנות בחוק בכל הנוגע לטענות שהועלו נגד משעול בפרסומים באשר לשחיתות, הגשת כתב אישום בעבירת שוחד ואי אמירת אמת.
אשר לטענות בדבר שחיתות התובע, קבע בית המשפט כי עומדת לנציבות הגנת "הבעת הדעה" המופיעה בסעיף 15(4) לחוק איסור לשון הרע. נקבע, כי טענת השחיתות נסמכה על תשתית עובדתית בדמות כתב האישום שהוגש נגד משעול, ולפיכך יש לראות את הטענה כמסקנה עובדתית שדינה כדין הבעת דעה.
בנוסף קבע בית המשפט כי התקיים יסוד הציבוריות המופיע בסעיף, שכן הפרסומים סבו על התנהגות התובע בתפקיד ציבורי רשמי. כמו כן, בראיונות האמורים קישר עצמו התובע לפרשת "רשות המסים" שהסעירה את הציבור, ולפיכך הפך משעול לדמות ציבורית לפחות בכל הקשור לפרסומים נשוא התביעה.
נקבע גם כי עמדה לנציבות הגנת תום הלב, לאור העובדה כי הנתונים הנוגעים לכתב האישום היו ידועים לדובר הנציבות והפרסום לעניין זה היה תמציתי ובהיר, ולא פגע בתובע במידה העולה על הנדרש. בנוסף, קבע בית המשפט כי עמדה לנציבות הגנת "אמת בפרסום", שכן בסופו של יום התובע אכן הורשע במעשים המיוחסים לו בכתב האישום.
אשר לטענה שעלתה באחת מתגובות הנציבות ביחס לעבירת שוחד בה הואשם התובע, קבע בית המשפט כי אין מחלוקת שלטענה זו לא היה יסוד ואין לה זכר בכתב האישום שהוגש נגד משעול. לכן שלל בית המשפט את טענת ה"אמת בפרסום" ביחס לטענה זו. בנוגע להגנת תום הלב, קבע בית המשפט כי גם הגנה זו לא עמדה לנציבות, מן הטעם שמדובר בטענה עובדתית אשר הגנת הבעת הדעה בתום לב אינה חלה עליה מעיקרו של דבר.
כמו כן, התרשם בית המשפט כי גם בלחץ של זמן להכנת התגובה לא ננקטו ע"י הנציבות האמצעים המינימליים המתבקשים אשר היו יכולים למנוע באופן מהיר ופשוט את הפרסום הפוגעני והבלתי נכון לעניין זה, כגון רפרוף קל בכתב האישום, ולפיכך נתקיימה החזקה השוללת פרסום בתום לב. יחד עם זאת נקבע
כי הפרסום לא נעשה בכוונת זדון.
אשר לטענות המייחסות לתובע אמירת שקרים, נקבע כי לעניין זה עומדת לנציבות ההגנה הקבועה בסעיף 15(10) לחוק איסור לשון הרע, המגנה על פרסום שנעשה בתום לב אשר "לא נעשה אלא כדי לגנות או להכחיש לשון הרע שפורסמה קודם לכן". נקבע, כי דובר בפרסומים קצרים וממוקדים, אשר נעשו בעקבות פרסומים של משעול אשר היה בהם תוכן פוגעני כלפי הנציבות שעלה בפני עצמו כדי לשון הרע.
אשר לסעד בגין פרסום טענת השוחד, פסק בית המשפט פיצוי לתובע בגובה 15,000 שקל, אולם לא מצא הצדקה עניינית להורות על פרסום התנצלות.
(ת"א 3443-07).
