רשויות מקומיות אוהבות עסקים. כל כך אוהבות, שהן מרעיפות על בעלי העסקים הפועלים בתחומן שלל חיובים. כיצד מתמודדים עם התשלומים הקבועים וכיצד אפשר להפחית אותם – מדריך:
תשלומים עירוניים דוגמת ארנונה, היטלי פיתוח, אגרות שילוט, אשפה, מים וביוב ועוד, נחשבים לאחד הסעיפים המכבידים על בית עסק. מבחינת העיריה מדובר במקור הכנסה מרכזי, אבל עבור בעלי העסקים מדובר בהפתעות בלתי נעימות ובלתי צפויות בדרך כלל. אין זה סוד כי הרשויות המקומיות מצויות במשבר תמידי ובמצוקה תקציבית כרונית. אחת הדרכים למלא את הקופה נמצאה בסעיף התקציבי שעניינו אגרות, היטלי פיתוח ו"הכנסות שונות". עם זאת כדאי לזכור, כי חיובים אלה אינם גזרה משמים ויש דרך להפחית אותם ולעתים אף לבטלם. כך עושים זאת:
חיוב ארנונה – הבניין גדל מעצמו התופעה הנפוצה ביותר היא בניין "הגדל" מעצמו. מדובר בבניין שלא נעשים בו שינויים אולם מדי כמה שנים הוא נמדד מחדש על ידי הרשות המקומית וגודלו הולך ועולה עם גילו. תופעה אחרת, מציקה לא פחות, היא שינוי הסיווג של חניות במשרדים, מהסיווג הזול של חניה לסיווג היקר של העסק אליו הם שייכים. לא אחת, התעריף עשוי לקפוץ פי 10, ובאותה הזדמנות יתווסף לחניה השטח המשותף, שעד כה לא חויב. הפתרון: יש לוודא ששטח הנכס מתאים לשטח שחויב, תוך מתן תשומת לב לשיטת המדידה המיוחדת לכל רשות מקומית. חלקן כוללות גם קירות חיצונים או פנימיים וחלקן לא. כך גם לגבי השטח משותף, המרפסות וכדומה. מומלץ לעיין בצו הארנונה ולראות, האם השימוש מתאים לסיווג הרשום בצו והאם ניתן לקבל סיווג זול יותר.
"כאן גובים אגרה מופרזת בגין שילוט" לכאורה, אגרה על שילוט היא אגרה שניגבת עבור פעולת הרישוי לתליית שלט במקום אסור, אלא שהרשויות הפכו אותה למס הנגבה מדי שנה בגין חידוש רישיון העסק. מעבר לכך, עסקים רבים משלמים אגרת שילוט בגין שלטים קטנים מאוד בחיוב של מטרים שלמים. זה מספר שנים שמתבררת תובענה ייצוגית הגורסת, שהאגרות הללו בלתי חוקיות. הפתרון: מוטב שבעל העסק לא יסכים באופן אוטומאטי לשלם את האגרה המבוקשת בגין שלטים הנמצאים בתוך בניין, שלטי הכוונה אינפורמטיביים (שירותי גברים, שירותי נשים, "יציאת חרום" וכדומה), שלטי אזהרה או שלטים שהחוק מחייב להציב. מוצע להתווכח עם הרשות מכיוון שלעיתים קרובות מאוד זה עוזר. בנוסף, על בעלי העסקים לדעת, כי יש אבחנה בין שלט לפרסום (מודעה) לשלט שכולל רק את שם העסק (שלט). ההבדלים בין התעריפים גדולים מאוד והרשויות נוטות לסווג שלט הנושא את שם העסק כמודעה המשלמת תעריף יקר יותר. כך למשל, תעריף של מודעה יכול להגיע עד פי 10 מתעריף של שלט. הבדלים גדולים במיוחד יש בעיר תל אביב, שהיא הרשות המקומית המצטיינת בגביית אגרות שילוט - כ-45 מיליון שקל מדי שנה. לעיתים יש למיקום השלט השפעה מכרעת על התעריף והרשויות נוטות לשגות גם בכך. שילוט "דגל" העומד בניצב למבנה הוא יקר יותר ובמקרים רבים, השלט מסווג כדגל או כשלט על גג, בעוד שהוא אינו כזה. הפתרון: על מנת לחסוך בתשלומי הארנונה, מוצע לבעלי העסקים להציג שלטים שאלמנט הפרסום בהם יהיה מוצנע (לוגו) וכך להיות מסווגים כ"שלט" ולא כ"מודעה". בנוסף כדאי לשים לב לשיטת החיוב, שכן הרשויות מעגלות את שטח השלט כלפי מעלה בעוד שיש לעשות זאת על שטחם הכולל של כל השלטים מאותו סוג.
משליכים את הכסף לזבל ? רשויות רבות הפכו את התשלום עבור פינוי אשפה חריגה לתשלום שחל על כל האשפה של העסק. אשפה חריגה היא אשפה שטיבה או כמותה חורגים מהאשפה הרגילה. למזלם של בעלי העסקים, קיימים כיום מדדים שונים המאפשרים להתמודד עם טענות הרשות המקומית בהקשר זה. מסיבה זו, נמנע משרד הפנים לאשר באחרונה חוקי עזר עירוניים המטילים אגרות אשפה על עסקים ללא אבחנה. יצוין כי בית המשפט המחוזי קיבל בשנה האחרונה עמדה זו ועיגן אותה בפסק דין מנומק. אך המציאות קצת יותר מורכבת. גם החיוב בגין פינוי אשפה רגילה הוא בעייתי ביותר, שכן מקובל לחשוב שהארנונה מכסה שירות זה אך בפועל, בעל עסק מחויב לשלם אגרות אשפה בסכומים ניכרים, או שהרשות נמנעת מלפנות את האשפה שנצברה. הפתרון: מדובר בבעיה סבוכה ונכון יעשה בעל העסק אם ייוועץ עם גורם מקצועי, שעשוי לחסוך לו כסף רב. בנוסף, מומלץ לרכוש "דחסנית אשפה" ובכך לצמצם את נפח האשפה ואת מספר הפינויים שלה, מהלך שעשוי להקטין את האגרה. כך למשל, בתל אביב משלמים מעל שני פינויים באשפה בשבוע, אך רכישת דחסנית עשויה לפטור את העסק מתשלום אגרת האשפה, שכאמור, חוקיותה ברוב המקרים מוטלת בספק רב.
האגרה "שורפת" את המזומנים יש אגרות שנגבות בגין איגודי הערים לכבאות עבור ביקורת ציוד כיבוי בעסק, ויש אגרות שונות שגובה הרשות המקומית עבור שירותי כבאות או ביקורת ציוד משלה. בשני המקרים מדובר בחיוב בעייתי: הפרמטרים אינם ברורים דיים והחיוב לא תמיד נעשה מכוח חוק או לפי האישורים הנדרשים ממשרדי הפנים והאוצר. כך למשל, דוח מבקר המדינה כלל הערה למספר רשויות שגבו אגרת כיבוי אש אחידה שלא לפי שטח הנכס. הפתרון: לגבי אגרות של איגוד שירותי הכבאות בגין ביקורת - בהחלט ניתן להתמקח עליו. בכל הנוגע לאגרות הנגבות על ידי הרשות המקומית, הפתרון היחיד הוא להגיש תובענה ייצוגית.
טובעים בים של אגרות מלבד כל האגרות המשולמות, הרשויות דורשת מבעלי העסקים לשלם גם עבור סילוק וטיהור מערכת השפכים העירונית ועבור צריכת המים לאחרונה חלה עלייה ניכרת בתעריפים בעקבות משבר המים והקמת תאגידים עצמאיים למים ולביוב ברשויות המקומיות. הפתרון: במקרים רבים אפשר להפחית את כמות המים המחויבת באגרת ביוב ולחסוך סכומים ניכרים. לשם כך, יש להגיש בקשה מתאימה לרשות המקומית. במקרים רבים רצוי להסתייע במומחים, שימדדו את כמות המים שמתאדה או אינה זורמת לביוב מסיבות שונות. במקומות מסוימים, מים המשמשים לגינון ומחוברים במונה מים נפרד עשויים לזכות בפטור מחיוב באגרת ביוב. בעניין זה כדאי לדעת, כי בשנת 2009, נפתח הליך ייצוגי בעניין המע"מ שאחד מתאגידי המים הוסיף לתעריף הביוב. כמו כן אושרה "על-תנאי" תובענה ייצוגית נגד כל הרשויות בגוש דן, שגבו אגרת ביוב עבור השפד"ן ולא העבירו לו את הכסף שנגבה עבורו.
אגרות והיטלי פיתוח קיימים ארבעה סוגי היטלים: תיעול-ניקוז, מים, ביוב וסלילת רחובות (כביש ומדרכה). היטלים אלה מממנים תשתיות בתחום השיפוט של הרשות ומחושבים לפי מכפלת שטח הנכס בתעריף (צמוד למדד) הקבוע בחוקי העזר. בעלי עסקים שהנכס בבעלותם אמורים לשאת בתשלום ההיטלים ואילו בעלי עסקים הפועלים בנכס מושכר לא אמורים לשלם. במקרים רבים מדובר בחיובים בסכומים לא מבוטלים, שרובם נגועים בטעות זו או אחרת. טעויות נפוצות הן חיוב בהיטל מבלי שבוצעו עבודות תשתית וחיוב שלא בהתאם לתעריפי חוק עזר. הפתרון: בשנת 2009 קבע בית המשפט העליון כי על הרשות המקומית להעמיד תשתית עובדתית מקיפה כדי לבסס חיוב בהיטלי פיתוח והיא אינה יוצאת ידי חובתה במשלוח הודעת חיוב. לפיכך יש לפנות לרשות ולבקש להבין את סיבת החיוב, איזו תשתית בוצעה, האם היא משרתת את הנכס והאם הרשות היא זו ששילמה בעדה.
