בני זוג העובדים יחד בעסק ביקשו חישוב מס נפרד; העליון קבע שאין די בכך שהלכה שנפסקה בביהמ"ש העליון סוטה מהלכה קודמת כדי להצדיק קיום דיון נוסף באותה הלכה
ביהמ"ש העליון דחה שלושה ערעורים שהוגשו ע"י בני זוג נשואים העובדים יחד בעסק שנמצא בבעלות מי מבני הזוג, ושביקשו לשום את הכנסותיהם בנפרד.
פסק הדין של ביהמ"ש העליון עסק בפרשנות סעיף 66 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], המעניק לבני זוג נשואים אפשרות לתבוע כי קביעת חבותם במס תתבצע ע"פ חישוב נפרד, ובלבד שלא שוררת תלות בין מקורות הכנסותיהם. היתרון בחישוב מס נפרד הוא מובהק: כל אחד מבני הזוג נהנה ממדרגות המס האישיות ומנקודות זיכוי ממס, בעוד שחישוב מאוחד מסכם את הכנסת שני בני הזוג וממסה אותה כאילו מדובר בנישום אחד.
פסק הדין התמקד בשאלה אם דרישת אי התלות בין מקורות ההכנסה של בני הזוג היא בגדר חזקה חלוטה, או שמא תקום לבני הזוג זכאות לשומה נפרדת במקום בו הוכיחו כי חרף קיומה של תלות בין מקורות הכנסותיהם, בפועל גובה שכרם אינו נובע מתכנון מס.
ביהמ"ש העליון קבע כי מדובר בחזקה חלוטה, וכי במקרים בהם מקורות ההכנסה של בני הזוג תלויים זה בזה, אין לאפשר שומת מס נפרדת וזאת אף אם ביכולתם של בני הזוג להוכיח כי גובה הכנסותיהם נקבע על פי שיקולים ענייניים בלבד.
בעתירה לקיום דיון נוסף טענו העותרים, כי בפסק הדין של ביהמ"ש העליון נקבעה הלכה חדשה וקשה העומדת בסתירה חזיתית לפסק דין קודם של ביהמ"ש העליון בעניין קלס. לשיטתם, בפסק הדין נקבע כי הוראות מהסוג המיוחד בהכרח מכילות חזקות חלוטות. על כן, נטען כי הלכה שנקבע בפסה"ד בעניינם עומדת בסתירה להלכות קודמות של ביהמ"ש העליון שעסקו בהוראות אנטי תכנוניות מיוחדות בפקודה ופרשו אותן כמכילות חזקות ניתנות לסתירה.
נשיא בית המשפט העליון, השופט אשר גרוניס, דחה את העתירה לקיום דיון נוסף לאחר שקבע כי לא הוכחה עילה לקיים דיון נוסף בהרכב מורחב. צוין, כי הסוגיה של חישוב מס של בני זוג העובדים יחד בעסק או חברה שבבעלות אחד מהם או שניהם, התעוררה בעבר בעניין קלס.
ביהמ"ש קיבל את טענת העותרים כי בערעור שבעניינם נקבעה הלכה חדשה וחשובה באשר לפרשנותו של סעיף 66(ד) לפקודה. עם זאת, ביהמ"ש לא השתכנע כי הלכה זו עומדת בסתירה חזיתית להלכה שנקבעה בעניין קלס, וזאת בשים לב להבחנה שהוצגה בפסק הדין בעניינם של העותרים בין שני חלקיו של סעיף 66(ד): דרישת אי התלות גופה, והחזקות שבהתקיים תנאיהן מניח הדין קיומה של תלות.
ביהמ"ש ציין, כי גם לו הוא היה רואה לנכון לאמץ את גישת העותרים בנוגע ליחס בין הלכת קלס להלכה שנקבעה בפסה"ד שניתן בעניינם, לא הייתה בכך הצדקה לקיום דיון נוסף, וזאת לאור פסיקת ביהמ"ש העליון שאין די בכך שהלכה שנפסקה בביהמ"ש העליון סוטה מהלכה קודמת כדי להצדיק קיום דיון נוסף באותה הלכה.
(דנ"א 2103/12).
