ביהמ"ש פסל סעיף בהסכם שכר טרחה לפיו עורך הדין זכאי למלוא שכר הטרחה בכל שלב של ההליך; הליך גירושין הופסק בשל "שלום בית", ועל עוה"ד "לנהוג במידת ההוגנות"
בית משפט השלום דחה באופן חלקי תביעתה של עורכת דין לאכוף הסכם שכר טרחה בו נקבע כי היא זכאית למלוא שכר הטרחה למרות הפסקת הטיפול טרם השלמתו ע"י הלקוח.
עורכת דין התקשרה עם הנתבעת בהסכם שכר טרחה לקבלת שירותים משפטיים עקב סכסוך במשפחה. בין הצדדים נקבע שכר טרחה בסיסי בסך 50,000 שקל, כאשר נקבע כי התשלום האחרון בסך 15,000 שקל "ישולם בעת שיינתן פסק דין באחת התביעות שיוגשו או כאשר יגיעו הצדדים להסכם לשביעות רצון הלקוחה או אם תודיע הלקוחה על רצונה בהפסקת הייצוג, המוקדם משלוש האפשרויות". כן נקבע בהסכם כי שכר הטרחה במלואו ישולם גם אם יופסק הטיפול לבקשת הלקוחה בכל שלב.
בפועל, הלקוחה שילמה לעורכת הדין 20,000 שקל בלבד וביקשה את הפסקת הטיפול המשפטי טרם השלמתו. עורכת הדין טענה בתביעתה, כי היא זכאית ליתרת שכר הטרחה כקבוע בהסכם, זאת נוכח הוראת לשון ההסכם ונוכח העבודה אשר ביצעה בפועל.
לטענת הלקוחה, היא שילמה מעבר לשכר ראוי בגין העבודה המשפטית שבוצעה ואין לאכוף עליה את התשלום המלא, הואיל ומדובר בהסכם דרקוני וכובל אשר מטרתו למנוע ממנה כל אפשרות לפנות לעורך דין אחר. עוד טענה, כי שעה שהפסקת הייצוג נעשתה על רקע רצונה לשלום בית עם בעלה, עמידת עורכת הדין על מלוא שכר הטרחה מהווה עמידה על זכות בחוסר תום לב ודרישה אשר אינה מוסרית אשר אין להיעתר לה.
בית המשפט קבע, כי ככלל אדם אינו זכאי להתכחש לתוכנם של מסמכים עליהם חתם, זולת בנסיבות מיוחדות בהן הונע לסבור כי חותם על מסמך אשר טיבו אחר מהמסמך עליו חתם. יחד עם זאת, אין בהסכמה החוזית חזות הכל וישנן נסיבות בהן לא ינתן תוקף להסכמה או יחולו מנגנוני התערבות בתוכנה. כך, עורך דין החב חובות נאמנות מיוחדות ללקוחו אינו יוצא ידי חובתו בהחתמת הלקוח על הסכם, אלא עליו לוודא כי הלקוח מודע לתנאי התשלום, לרבות בשלב הפסקת הייצוג.
בית המשפט קבע כי תנייה בהסכם שכר טרחה אשר קובעת כי מלוא שכר הטרחה ישולם בכל שלב אינה מידתית ודינה להיפסל, בכפוף לטיבו של הטיפול המשפטי ושיעור השכר שהוסכם. אכן שכר הטרחה ייקבע לפי ההסכם בין הצדדים לרבות בעת הפסקתו, אולם על תנאי ההסכם בדבר שיעור שכר הטרחה בהפסקת הייצוג לעמוד בתנאי הוגנות והאמון שביחסי עו"ד–לקוח.
בית המשפט קבע כי בנסיבות המקרה דנן ניתן לקבל את טענתה העקרונית של עורכת הדין כי יש לשלם את חלקו הארי של שכר הטרחה בענייני משפחה בתחילת הטיפול המשפטי, נוכח טיבו של ההליך והצורך בהגשת כתבי טענות הכוללים ראיות, והנוהג להגיש במקביל גם סעדים זמניים, כפי שנעשה במקרה דנן.
"בדיני משפחה לא ראוי ליצור תמריץ שלילי לסיום הסכסוך"
יחד עם זאת, אין דינו של הליך אשר הסתיים בהסכם לשביעות רצון הצדדים, מקרה בו נראה כי ככלל יהא זכאי עורך הדין לעיקר או מלוא שכר הטרחה המוסכם, כדינו של הליך בו בעל הדין ביקש להפסיק ההליכים לצורך בחינת האפשרות ל"שלום בית". במקרה האחרון ראוי כי הסכם שכר הטרחה ייקבע מדרג של השכר אשר ישולם במידה וייפסק ההליך לבקשת הלקוח.
ביהמ"ש קבע עוד, כי שיעור השכר הוסכם מתוך הציפייה כי ישולם במלואו במידה וההליך ינוהל עד תום, ולא ניתן לקבוע כי הלקוחה גמרה בדעתה לשלם שיעור זה גם אם תתחרט על נקיטת ההליך בשלב מוקדם יותר. בנוסף לכך, כך צויין, עסקינן בענייני משפחה ולא ראוי ליצור תמריץ שלילי לסיום הסכסוך.
בית המשפט הוסיף וציין, כי בנסיבות המקרה דנן אכן בוצעה עבודה משפטית בהיקף ניכר, אולם עורכת הדין לא נדרשה לניהול הליך משפטי מלא ולכן אין בעבודה שבוצעה כדי להקנות לה את הזכות למלוא השכר החוזי המוסכם.
אשר לשיעור השכר לו זכאית עורכת הדין, נקבע, כי אין לצפות מעורך דין שינהג במידת החסידות עת מגיע אליו לקוח, אולם ראוי לנהוג במידת ההוגנות המתחייבת מטיב היחסים המיוחדים בין עורך הדין ללקוח. לבסוף נקבע, כי יש לחייב את הלקוחה לשלם לעורכת הדין 17,500 שקל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, היינו 75% משכר הטרחה המלא.
(תא"מ 37035-08-11)
