ביהמ"ש לא התערב בהחלטת ועדת הערר שסירבה להעניק היתר בנייה בדיעבד לוילה של הדנקנרים בעתלית, בשטח בנוי של כ-600 מ"ר על קרקע בייעוד תעשייה
שופטת ביהמ"ש המחוזי בחיפה ברכה בר זיו דחתה היום (א') את עתירת דני ושושנה דנקנר לאשר את היתר הבנייה לבניית ביתם בעתלית, היתר שקיבלו מהוועדה המקומית ונשלל ע"י ועדת הערר.
ביהמ"ש קבע כי ידיהם של העותרים אינן נקיות שעה שהביעו זלזול מופגן בחוק כאשר בנו ללא היתר בניין רחב ידיים בעתלית על קרקע ציבורית, שאף לא הוחכרה להם אלא לחברת המלח (בה הם בעלי שליטה).
דני דנקנר וגרושתו שושנה הינם בעלי החזקה בבניין הנמצא בחלק מחלקה ששטחה מאות דונמים ומוחכרת לחברת המלח לישראל בע"מ. על השטח בנוי מבנה ישן וקטן אשר שימש למגורי עובד חברת המלח.
העותרים הגישו לוועדה המקומית בקשה ללגליזציה לבית מגורים קיים, בשטח עיקרי של 488 מ"ר ושטח שירות של 92 מ"ר, כולל הקלות בשטח עיקרי, קומת מרתף ובריכת שחייה. הוועדה המקומית חוף הכרמל נתנה לעותרים היתר בנייה עפ"י חוות דעת משפטיות שקבלה, ועל כך הוגש ערר לוועדת הערר ע"י נציגת שר הפנים ונציגת המשרד להגנת הסביבה בוועדה המקומית.
ועדת הערר ביטלה את החלטת הוועדה המקומית וקבעה בין היתר, כי הבניין נמצא באזור המיועד לתעשייה זעירה ולא ניתן להוציא היתר בנייה מכוחה, אלא אם כן תאושר תוכנית מפורטת לגבי שטח זה המסדירה את זכויות הבנייה במקום.
ההחלטה סקרה גם את התוכנית המופקדת שבוטלה, שם תואר האזור "למטרות שיכון לפועלי חברת המלח". נקבע כי הסעיף נועד לאפשר המשך מגורי עובדי חברת המלח ואין מניעה כי בתים אלה ימשיכו לשמש למגורים, אך "מכאן ועד ליצירת מגרשי ענק למגורים המשתרעים על פני כשלושה דונם, ובניית מבנים בשטח של למעלה מ-600 מ"ר ליחידת דיור בודדת - המרחק רב".
השופטת ציינה כי הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר תופעת הבנייה ללא היתר הפכה "מכת מדינה", וכאשר בענייננו מדובר בעותרים שהביעו זלזול מופגן בחוק.
השופטת בר זיו לא מצאה כי ועדת הערר פעלה בנסיבות המצדיקות התערבות וציינה כי היא אפילו אינה נדרשת לבחון את טענתם העיקרית של העותרים, לפיה ניתן להוציא היתר בנייה למבנה שהקימו לאור התוכנית החלה על השטח, כאשר גם מהנדס הוועדה המקומית אישר בפני ועדת הערר כי בהתאם לתוכנית זו מיועד שטח זה ל"תעשיה זעירה" ולא למגורים (כטענת העותרים), ותנאי לאישור בנייה עליו הוא קיומה של תוכנית מפורטת המתירה זאת, ואין חולק כי אין בנמצא תוכנית מפורטת שכזאת. במצב דברים זה לא ניתן לתת היתר בניה.
העתירה נדחתה והעותרים חויבו לשלם למשיבות שכ"ט עו"ד בסך 20, אלף שקל. (עת"מ 19627-06-09).
