בית משפט השלום דחה תביעה לפיצוי בשל הפרת הסכם מכר דירה, לאחר שקבע כי ההסכם היה למראית עין ולחתימת הצדדים עליו אין נפקות משפטית
ה"קומבינה" לא הצליחה. בני זוג המתגוררים ביישוב בשומרון כבני רשות, רצו למכור את הבית וחיפשו קונים. הבעיה: הבנק התנה את מכירת הדירה לצד ג' בפירעון מלא של הלוואת המשכנתא או ב"גרירתה" לנכס מקרקעין אחר. בנוסף, המכירה עומדת בניגוד לתנאי הזכאות שמכוחם נרכשה הדירה במסגרת סיוע שקיבלו ממשרד השיכון.
מה עושים? רוקחים הסכם מכר לא שגרתי, מעין עסקת "ליסינג למגורים" – הסכם שכר-מכר: תשלום התמורה עבור הבית במספר רב של תשלומים שייפרשו על פני 12 שנים, באופן שהזכויות בנכס ירשמו על שם הקונים רק עם פירעון המשכנתא של המוכרים, כלומר בתום 12 שנים. נקבע בטיוטת ההסכם כי העסקה היא להשכרת הדירה למטרת מגורים ומכירה של הדירה בתום תקופת השכירות.
מיד עם קבלת הטיוטא הראשונה, עורכת דינם של הרוכשים הודיעה לעורך דינם של המוכרים כי מדובר בהסכם בלתי חוקי, שאין בדעתה לתת לו יד. עוה"ד של המוכרים קיבל את עמדתה והוחלט על עריכת טיוטא חדשה. הצדדים נפגשו במשרדה של עוה"ד ובשלב מסוים הרוכשים חתמו על ההסכם, אולם מיד לאחר מכן עורכת דינם לקחה את ההעתקים וקרעה אותם.
באשר להתנהגות זו, לצדדים יש גרסאות שונות. המוכרים טענו כי קריעת ההסכם מהווה הפרה חד צדדית של ההסכם ע"י הרוכשים, בגינה על הרוכשים לפצותם. לטענת הרוכשים, הם הולכו שולל ע"י המתווכים והמוכרים, שדאגו להחתים אותם על ההסכם שלא בידיעתה של עורכת דינם.
ביהמ"ש קיבל את גרסת הרוכשים לפיה הם לא קראו את ההסכם טרם החתימה, לא היו מודעים לטיב העסקה ופרטיה, וכי הם חתמו רק מאחר וסברו שמדובר בנוסח סופי שקיבל את אישורה של עורכת דינם. מכאן שלא הייתה מבחינתם גמירות דעת.
ביהמ"ש הדגיש כי מתווה העסקה נועד "לעקוף" את הסכם המשכנתא של המוכרים עם הבנק למשכנתאות וכן את תנאי הזכאות שקיבלו ממשרד השיכון ולכן מדובר בהסכם למראית עין, שכל מטרתו להסוות עסקה בלתי חוקית באמצעות הטעיית הבנק למשכנתאות, משרד השיכון ורשויות המס.
תוצאתו של חוזה "פסול" או של חוזה "למראית עין" היא בטלות מעיקרא. קרי, מדובר בחוזה שמעולם לא היה לו כל קיום משפטי. לפיכך לחתימות של הצדדים על ההסכם דנן לא הייתה בעצם כל נפקות משפטית, וגם אלמלא עורכת הדין קרעה את "החוזה" החתום, הרי שהחוזה היה חסר כל תוקף לחלוטין ולא ניתן לתבוע על פיו פיצויים בעילה של הפרת חוזה. (ת"א 14515/06)
