עיקר השינוי – בעבירת "הריגה" שהיא רחבה יתר על המידה וכוללת הן מקרי המתה חמורים יחסית של המתה מכוונת, והן מקרי המתה קלים יחסית של המתה בקלות דעת
רפורמה כוללת בעבירת המתה מתוכננת בקרוב. מתזכיר חוק שפרסם משרד המשפטים עולה, כי מוצע להתאים את החוק הישראלי למקובל במדינות כגון ארה"ב בכל הקשור בדירוג חומרת עבירות ההמתה השונות. המטרה: למנוע מצבים מקוממים כל כך, בהם נרצח אדם במהלך קטטה סתמית בעוד הרוצח מועמד לדין באשמת הריגה בלבד.
כיום, ההגדרה של "רצח" בחוק היא ברורה וחד משמעית: "גורם בכוונה תחילה למותו של אדם" – ורבים ממקרי המוות כתוצאה מקטטות אינם עומדים בהגדרת "כוונה תחילה", ומאפשרים לרוצח לצאת לחופשי לאחר ריצוי שני שלישים מתקופת מאסר של 20 שנה לכל היותר – העונש על הריגה.
עבירת רצח
לפי התזכיר, עבירת רצח תופרד ל"רצח בנסיבות מחמירות" ולרצח רגיל שיכונה "המתה מתוך אדישות", בדומה להפרדה האמריקנית בין רצח מדרגה ראשונה ושנייה. רצח בנסיבות מחמירות הוא למעשה רצח בכוונה תחילה, בדומה להגדרת רצח בחוק הנוכחי, מלווה בעונש מאסר עולם חובה.
המתה מתוך אדישות מקפלת בתוכה מקרים בהם לא הייתה כוונה להרוג אדם, אך הוכחה אדישות לחייו – לדוגמא, נהג שיכור שדרס למוות הולך רגל, או דקירה מתוך התלהטות הרוחות. הרצח המזעזע של אריק קרפ ז"ל, בו לא שוכנעו השופטים שהיה מדובר בהמתה בכוונה תחילה – היה עשוי להיכנס תחת סעיף זה, עם עונש אפשרי מקסימלי של מאסר עולם.
עבירת הריגה
עבירת הריגה תופרד אף היא לשתי רמות – "המתה באחריות מופחתת", שהעונש המקסימלי בגינה יעמוד על 20 שנות מאסר בדומה ל"הריגה" בחוק הנוכחי, ומתחתיה "המתה בקלות דעת" – מצב בו הממית מקווה שהתוצאה הקטלנית לא תתרחש, על אף שהוא מודע לאפשרות התרחשותה (כלומר: לא היה אדיש לחייו של הקורבן). העונש המירבי בעבירה זו הופחת ל-9 שנות מאסר - קל באופן ניכר מהעונש הקבוע היום בצד עבירת ההריגה.
גרימת מוות ברשלנות
עבירת גרימת מוות ברשלנות תופרד לרשלנות רבתי לעומת רשלנות רגילה. "רשלנות רבתי" תהווה מעין דרגת ביניים בין עבירת גרימת מוות ברשלנות לבין עבירה של המתה בקלות דעת. על פי המוצע, די יהיה לצורך עבירה זו ביסוד נפשי של רשלנות כלפי התוצאה – נדרשת התנהגות שסוטה סטייה ניכרת מהתנהגות סבירה עם מודעות לגבי ההתנהגות המסוכנת. העונש המרבי המוצע לעבירה זו הוא 5 שנות מאסר, חמור יותר מאשר העונש בצד העבירה של גרימת מוות ברשלנות רגילה, שתישאר על כנה.
עוד מציע תזכיר החוק סעיף נוסף, "המתה בעקבות בקשת הקורבן". זו עבירה שאחריותה מופחתת, לאותם מקרים מוגדרים ומצומצמים בהם העושה המית את הקורבן בעקבות בקשה מפורשת, חופשית ושקולה שלו, עקב מצב רפואי קשה שלא ניתן להקלה באופן סביר. עבירה זו נבדלת מהעבירה של סיוע להתאבדות בכך שהפעולה הסופית לא מבוצעת על ידי הקורבן אלא על ידי הממית. העונש לפי סעיף זה: 5 שנות מאסר.
"עבירת הריגה רחבה יתר על המידה"
תזכיר החוק מנמק כך את הצורך ברפורמה חקיקתית: "הדירוג של עבירות הרצח, ההריגה וגרימת המוות ברשלנות בחוק הקיים מעורר קושי ואינו משקף את המדרג המיטבי והראוי. הקושי שמעוררת עבירת הרצח הוא היותה רחבה יתר על המידה מחד גיסא, וצרה יתר על המידה מאידך גיסא. העבירה, כפי שהיא קיימת ומפורשת כיום, אינה חלה על מעשים שחומרתם רבה וראוי לתייגם בדרגת החומרה העליונה של עבירות ההמתה, ומנגד היא חלה על מעשים שמבחינת חומרתם לא ראוי היה לתייגם כרצח.
"הקושי שמעוררת עבירת ההריגה הוא היותה רחבה יתר על המידה, וכוללת הן מקרי המתה חמורים יחסית של המתה מכוונת והן מקרי המתה קלים יחסית, של המתה בקלות דעת. גם נקודת ההשקה בין עבירת ההריגה לעבירת גרם מוות ברשלנות מעוררת קושי, בשל הפער הניכר בין שתי העבירות הן במישור האחריות והתיוג הנלווה אליהן והן במישור הענישה. לפיכך, נדרש שינוי יסודי ובנייה מחודשת של עבירות ההמתה".
