האם ביקשה להתנות את שהות הילדים עם אביהם החילוני בהימנעות מנסיעה בשבת; ביהמ"ש קבע כי חופש הדת והמצפון גובר
לא קל לחילוני ולדתיה להינשא ולקיים יחדיו משק בית, ומסתבר שלא קל גם בפרידה – לפחות בכל הקשור באופן גידול וחינוך הילדים.
שופטת ביהמ"ש לענייני משפחה בחיפה, אספרנצה אלון, קבעה בעניין סכסוך משמורת על קטינים בין בני זוג – אם דתיה ואב חילוני, כי לא תוכל לחייב את האב להקפיד שהקטינים לא ייסעו בשבת כתנאי לשהייתם עמו, בהתאם לרצון האם.
נקבע כי משמעות דרישת האם שהאב לא ייסע בשבת הנה פגיעה בזכויותיו ובזכותו לחופש מחשבה, מצפון ודת. השופטת אלון יצאה מנקודת הנחה כי הילדים גדלו על מורכבות דתית וכי יש להם חוסן רגשי להתמודד עם ההבדלים באורח החיים שבין שני ההורים. משכך בוטל התנאי במסגרת ההסדר הקיים, אשר חייב את האב שלא להסיע את הילדים בשבת בעת הסדרי הראיה עמו.
האם והקטינים מתגוררים בירושלים. האם רופאה מומחית, בת למשפחה דתית ומקיימת מצוות; האב רופא מהצפון, בן למשפחה חילונית, מקיים אורח חיים חילוני ונוסע בשבת. הילדים לומדים במוסדות חינוך ממלכתיים דתיים. המחלוקת בין ההורים באשר לאורח החיים הדתי היתה מנת חלקם עוד בטרם פרץ המשבר הזוגי, והוחרפה מאז הסכסוך.
בעניין הסדרי הראייה, ביקש האב להרחיב את הסדרי הראייה ואילו האם העלתה לא אחת, את חששה כי האב לא יכבד את מצוות הדת ולא ימשיך את הקו החינוכי בו היא מחנכת את הילדים והיא סבורה שבהתנהגותו הוא גורם לילדים סבל, בלבול ותסכול. התנהלותו הפוגענית של האב – הורדת כיפה ונסיעה בשבת – פוגעת בהליכות ובאורח החיים הדתי של הילדים. האב טען כי הוא מכבד את השבת יותר מהאם, כי הוא קשוב לרצון הילדים וכי דרישת האם הינה כפייה דתית של ממש.
השופטת אלון ציינה כי השאלה האם יכול בית המשפט לחייב את האב להקפיד כי הילדים ישמרו, בעת שהייתם אצלו, שבת וכשרות היא שאלה מורכבת ורגישה; ראוי שלקטינים תהיה זהות דתית ברורה ושאינה משתנה בין "זמן אב" לבין "זמן אם", וראוי היה כי האב יתגמש לטובת ילדיו. מצופה מההורים כי ימצאו את שביל הזהב התואם את עמדתם ומקל על ילדיהם. בהיעדר הסכמה, נקבע, כל שנותר הוא להכריע בבחינת הרע במיעוטו.
אלון הבהירה כי עם כל הרצון לאפשר לילדים יציבות, ודאות ואורח חיים דומה מבחינה הלכתית בין בית האם לבין בית האב, לא ניתן להיעתר לבקשת האם כי הפסיקה הכירה בזכותו של הורה לחנך לדרכו כחלק מחופש הדת והמצפון, וכי החלטה המחייבת את האב לשמור שבת, משמעותה פגיעה בשוויון של בני הזוג החילונים, שכן היא תאפשר לבן זוג לחזור בתשובה ולשמור על אורח חייו בעת ביקורי הילדים, אך לא תאפשר את המסלול ההפוך.
משכך, ובטרם חו"ד , בוטל בשלב זה התנאי שחייב את האב בעת ביקורי הילדים שלא להסיעם בשבת. יחד עם זאת ציינה השופטת, כי מצופה מהאב שיגלה אחריות הורית וימנע ככל האפשר מלחשוף את הקטינים לסיטואציות ומצבים בהם הם יאלצו לנהוג בניגוד למצפונם וחינוכם. (תמ"ש 4652-07-09).
